בשבחי הפאסיביות?

אתה יודע מה זה אנטיביוטיקה? זה נגד חיים. כן כן, הרצינה בת השמונה וחצי שלי, זו תרופה שמה שהיא עושה זה להרוג סוג מסוים של חיים. מאז שהיא בבריינפופ, היא באה לי עם קושיות פתורות כאלה שלך תדע מנין לילד בוגר כיתה ב' יש מידע בנושא. אז זהו, שמבריינפופ.
לפני כשבועיים חברה סיפרה לה על האתר המופלא הזה, ומאז היא שם: מה ההבדל בין סמים ממריצים לסמי הזיה, מהי בדיוק תסמונת הכשל החיסוני, ומה עושים הלימפוציטים. בזמן האחרון היא גילתה שהאתר הזה, בשיתוף עם פיקוד העורף, הקימו אתר מידע ידידותי להפליא בעבור הילדים הגולשים. עכשיו היא מגיעה אליי בשאלות מביכות כמו איזה רוחב בדיוק צריך להיות לקיר על מנת להחשיבו כקיר של מרחב מוגן דירתי, ולעומתו מה נדרש מקיר של מקלט.
מה יש שם? – דמות מצוירת של ילד ודמות מצוירת של רובוט,  ששואלות זו את זו שאלות ועונות תשובות. בדרך כלל הילד יותר חכם מהרובוט, האם יש בכך מסר חינוכי? הילדה יושבת  ומקשיבה. אין הרבה הדגמות או הדמיות, וחוץ מ-Quiz קצר שלא חייבים למלא, אין הרבה אינטראקציות באתר. אז איך זה שהם אוהבים ככה את האתר הזה? ולא פחות חשוב – איך זה שהם לומדים בו וממנו כל כך הרבה?
אצלנו, במרכז למחקר ופיתוח, משקיעים מאמצים ומשאבים רבים בפיתוח אינטראקציות ודרכי תרגול. כי תרגול, אני מאמין, הוא כלי מאוד משמעותי שהאינטרנט יכולה לספק ללומד בהווה ובעתיד. שנים אנחנו עובדים על זה,קוראים מחקרים, לומדים על מה שקורה בחו"ל,  מעבירים משובים (מתוקשבים) בקרב תלמידים, מורים ומנהלים, ואני קצת מוצא את עצמי במצב של הרהור מסוים אל מול ילדה שיושבת ובאופן פסיבי קולטת מידע ומשליכה ממנו על חיי היום-יום.
מה זה מזכיר לי? קצת את הטלוויזיה, שכבר ציינתי שאצלנו במשפחה יש לה מקום מאוד לא משוקץ (אגב, התקלקלה לנו הטלוויזיה בחדר השינה, בדיוק עכשיו בשיא המלחמה, כשאנחנו מארחים את הסבתא, הסבא, הדודה והאחיינים. לא תאמינו איזה תורות עושים כאן על הטלוויזיה בסלון). ישיבה פסיבית מול המסך וצריכה של תוכן. אמנם זו טלוויזיה משוכללת – סטייל Vod – Video On Demand אבל עדיין כל מה שעליך לעשות הוא להתרווח על כיסא המחשב ולהקשיב.
לאן זה מביא אותנו? קשה לי להחליט. כשהילדה סוף סוף פרשה לשנת הלילה , נכנסתי לבדוק את שורשי הפלא הזה. ובכן, אתר בריינפופ הוקם די מזמן יחסית לאינטרנט – בשנת 1999. הקים אותו, בהשקעה אישית ד"ר אברהם כדר מניו יורק. האתר זכה בפרסים רבים על איכות החומרים ורמת העברת החומר. לפני קצת יותר משנה החלו לתרגם אותו לעברית, והשאר היסטוריה. המדורים העיקריים באתר העברי כיום הם מדע, טכנולוגיה, מדעי החברה, אנגלית, מתמטיקה, ובעת האחרונה, כפי שציינתי, גם המדור שהוקם בשיתוף עם פיקוד העורף. אז אם אתם לא רוצים שהילד שלכם ישיג אתכם בידע שלו על ההבדל בין זילזל לחייבר, כדאי לכם לפתוח את המוח ולגלוש לבריינפופ. או לפחות לחבר את הילד לשם.
 
אחד האתגרים הגדולים באינטרנט בחינוך הוא ליצור אתר שהתלמידים ירצו להגיע  באופן עצמאי וילמדו/יצרכו תכנים – בלי מורה שיתווך בינם לבין חומר הלמידה. האם זו הדרך האידאלית? לא. אבל זו אחת הדרכים. וסיכמנו (או שעדיין לא) שיש מספר גדול של דרכים ללמוד, ולכל אחד יש את סגנון הלמידה – הדרך שלו.
 
 

פורסם ב-6 באוגוסט 2006 בשעה 21:05 קטגוריות: אינטרנט | פרסם תגובה

הוודו של YES

יש לי קרוב משפחה שבטוח שטלוויזיה היא מקור כל הצרות בעולמנו. משום כך הוא ואשתו חוסכים את הנזק הזה מהילדים שלהם. אין להם כבלים, וערוץ 1 ו-2 בקושי נקלטים במצפה ההררי שבו הם מתגוררים. אתם יכולים רק לנחש מה הילדים ששים לעשות כשהם מגיעים לביקור אצל הקרובים.
אצלנו, לעומת זאת, אודה ולא אבוש, לטלוויזיה יש מקום מרכזי בבית. אני אוהב טלוויזיה, וצופה מושבע של סדרות רבות. בין החביבות עליי בימים אלו נמצאות "נמלטים", "האנטומיה של גריי",  "עקרות בית נואשות", מרבית סדרות הריאליטי וגולת הכותרת כמובן הסדרות הבריטיות, שכרגע אין חדשות בנמצא.
ומאחר וכל בני הבית חובבי צפייה, הצטיידנו במכשיר ששינה את הדרך בה אנו צופים בטלוויזיה-  YES MAX .
 
ואכן, כדברי הפרסומת "לראות טלוויזיה בזמן שלך", התחלנו ליהנות מהסדרות בזמן שנראה לנו.  המכשיר פשוט לתפעול, אינטואיטיבי, רק מה? – יקר.  למרות מחירו הגבוה, אני חושב שהוא שווה את מחירו . נכון, יש תוכנות שמאפשרות לעשות את הפעולות שהוא עושה, רק ש"YES" לא משחררים  את לוח השידורים לכול, אלא מצפינה אותם. וכידוע לכם, על נוחות משלמים. מזכיר לכם דיון על קוד פתוח?!?
בסוף השבוע האחרון "YES" שידרגו את התוכנה והוסיפו עוד כמה פיצ'רים נחמדים, כמו הקלטת סדרות והקלטה של 2 תכניות במקביל  – שדרוג ראוי.
בלי לשאול אותנו שדרגו, פשוט שלחו לנו הודעה. מה יכול להיות יותר טוב מזה?
מסתבר שיותר טוב יכול להיות, אבל גם יותר גרוע, כמו שאומר איה חמורו של פו: ביום שישי בערב שמנו לב כי 150 שעות הקלטה שהיו על המכשיר התאדו כלא היו, קסם גרם להם להתפוגג. בירור קצר בין בני הבית העלה כי אף אחד לא "ניקה" את המכשיר". מחלקת שירות הלקוחות של YES השיבה את פנינו ריקם. הם, לדבריהם לא שמעו על הבעיה הזו, אבל הם ירשמו לעצמם הצעה לשדרוג  – הוספה של פונקצית שחזור.
כל המידע שנאגר במכשיר נעלם. נכון, אלה התכנים שלהם, זה לא משהו שאני בניתי, ובכל זאת, בשביל מה ישבנו והכנו לנו לוח שידורים אישי? אנחנו, שיש לנו הרבה פחות תכנים ומרוויחים מזה הרבה פחות כסף, לא מעלים בדעתנו להגיע למצב ששדרוג ימחק נתונים. זה אלף-בית, לא? כל הצעדים שאנחנו נוקטים על מנת לשמור על המידע שאגור במערכות שלנו – גיבוי יום יומי, שמירת גרסאות ועוד כהנה וכהנה פעילויות. אלמנטרי, ווטסון?
חשבתי שהתשובה אמורה להיות YES.

פורסם ב-24 ביולי 2006 בשעה 11:53 קטגוריות: אישי | תגובות (4)

הוודו של YES

יש לי קרוב משפחה שבטוח שטלוויזיה היא מקור כל הצרות בעולמנו. משום כך הוא ואשתו חוסכים את הנזק הזה מהילדים שלהם. אין להם כבלים, וערוץ 1 ו-2 בקושי נקלטים במצפה ההררי שבו הם מתגוררים. אתם יכולים רק לנחש מה הילדים ששים לעשות כשהם מגיעים לביקור אצל הקרובים.
אצלנו, לעומת זאת, אודה ולא אבוש, לטלוויזיה יש מקום מרכזי בבית. אני אוהב טלוויזיה, וצופה מושבע של סדרות רבות. בין החביבות עליי בימים אלו נמצאות "נמלטים", "האנטומיה של גריי",  "עקרות בית נואשות", מרבית סדרות הריאליטי וגולת הכותרת כמובן הסדרות הבריטיות, שכרגע אין חדשות בנמצא.
ומאחר וכל בני הבית חובבי צפייה, הצטיידנו במכשיר ששינה את הדרך בה אנו צופים בטלוויזיה-  YES MAX .
 
ואכן, כדברי הפרסומת "לראות טלוויזיה בזמן שלך", התחלנו ליהנות מהסדרות בזמן שנראה לנו.  המכשיר פשוט לתפעול, אינטואיטיבי, רק מה? – יקר.  למרות מחירו הגבוה, אני חושב שהוא שווה את מחירו . נכון, יש תוכנות שמאפשרות לעשות את הפעולות שהוא עושה, רק ש"YES" לא משחררים  את לוח השידורים לכול, אלא מצפינה אותם. וכידוע לכם, על נוחות משלמים. מזכיר לכם דיון על קוד פתוח?!?
בסוף השבוע האחרון "YES" שידרגו את התוכנה והוסיפו עוד כמה פיצ'רים נחמדים, כמו הקלטת סדרות והקלטה של 2 תכניות במקביל  – שדרוג ראוי.
בלי לשאול אותנו שדרגו, פשוט שלחו לנו הודעה. מה יכול להיות יותר טוב מזה?
מסתבר שיותר טוב יכול להיות, אבל גם יותר גרוע, כמו שאומר איה חמורו של פו: ביום שישי בערב שמנו לב כי 150 שעות הקלטה שהיו על המכשיר התאדו כלא היו, קסם גרם להם להתפוגג. בירור קצר בין בני הבית העלה כי אף אחד לא "ניקה" את המכשיר". מחלקת שירות הלקוחות של YES השיבה את פנינו ריקם. הם, לדבריהם לא שמעו על הבעיה הזו, אבל הם ירשמו לעצמם הצעה לשדרוג  – הוספה של פונקצית שחזור.
כל המידע שנאגר במכשיר נעלם. נכון, אלה התכנים שלהם, זה לא משהו שאני בניתי, ובכל זאת, בשביל מה ישבנו והכנו לנו לוח שידורים אישי? אנחנו, שיש לנו הרבה פחות תכנים ומרוויחים מזה הרבה פחות כסף, לא מעלים בדעתנו להגיע למצב ששדרוג ימחק נתונים. זה אלף-בית, לא? כל הצעדים שאנחנו נוקטים על מנת לשמור על המידע שאגור במערכות שלנו – גיבוי יום יומי, שמירת גרסאות ועוד כהנה וכהנה פעילויות. אלמנטרי, ווטסון?
חשבתי שהתשובה אמורה להיות YES.

פורסם ב-24 ביולי 2006 בשעה 9:53 קטגוריות: אישי | פרסם תגובה

הסטטיסטיקה אומרת

השבוע מככבים על המסך ספירמן, פירסון וגם חי חי שזה חי בריבוע – כולם מהסטטיסטיקה
כמו גם ניהול ידע יפני מול הפרויקט של בריטיש פטרוליום – אלה בכלל מניהול ידע
 
אז השבוע הבלוג בהפסקה
 

פורסם ב-26 ביוני 2006 בשעה 18:16 קטגוריות: אישי | פרסם תגובה

על הבנה והבניה

מה חדש בתחום החינוך והאינטרנט, אילו תובנות חדשות מגלים בנושא החינוך והמחשבים באקדמיה?

פניתי לרחל, חברה יקרה ולמדנית (מילה יפה לחרשנית בימינו) ששוחה בתחום כמו דג במים. כפי שתראו בהמשך, תופעה בולטת באקדמיה (ובינינו: איפה לא?) היא ניים דרופינג –  כל משפט חייב לתת את הקרדיט לחוקר שהביא אותו לעולמנו. אז אין צורך להיבהל מכל השמות שמופיעים בסוף כל משפט, מי שחשוב לו יוכל להמשיך ולחפש את המחקר המתאים לו. ולהלן עיקרי הדברים, ב"שלוף", כמו שאומרת רחל כשהיא מעוניינת להצטנע:

 

מהי למידה, או מה קורה בתהליך הזה, הקרוי למידה

למידה משמעותית גורמת לנו  להבין = להיות מסוגלים לשאול שאלות, לנמק, לקשור מושג למושגים אחרים (יש לנו רשתות כאלו במוח, ראה סלומון ופרקינס) –  להבדיל מלחזור על דברים כפי שהם נאמרו לנו.

 

אז איך עשויה להתרחש למידה משמעותית ? באמצעות מה שנקרא הבניית ידע פעילה (ראה קונסטרוקטוביזם= פיאז'ה) איך זה יכול לקרות? על ידי כך שמה שאנחנו לומדים או מלמדים יהיה למשל:

  • מעניין
  • יוצר מוטיבציה
  • קשור לעולמו של התלמיד
  • עוסק בבעיות פתוחות, כלומר בעיות שאין להן פתרון אחד ויחיד
  • מערב מיומנויות חשיבה גבוהות, ולא רק חזרה על דברי המורה
  • מאפשר רפלקציה
  • מערב מטלות של פתרון בעיות מורכבות
  • כרוך ביצירת תוצרים (ראה  Papert= Constructionism)
  • דורש שנשתמש במשהו שאנחנו לומדים
  • דורש יכולת החצנה – גם של תהליכי חשיבה וגם של תופעות
  • מושתת על שיתוף פעולה בין תלמידים – כי אנחנו, מה לעשות, יצורים חברתיים מיסודינו (ראה ויגוצקי)

בנוסף, רצוי שההערכה של המורה והעמיתים בסביבה תהיה בנויה כך שתיתן לתלמיד אפשרות להשתפר, לראות את נקודות החוזק והחולשה שלהו (כלומר הערכה מעצבת), ושהתלמיד ידע על מה מעריכים אותו, ומהן הציפיות ממנו.

 

כל זה להבדיל מלמידה פסיבית, שבה התלמיד מקשיב ומוסרים לו מידע. בלמידה פסיבית אין התמקדות בתהליך שהתלמיד עובר, אלא במידע שמועבר. בסגנון למידה זה, פעמים רבות התלמידים  משננים, זוכרים, ובתוך זמן קצר הדברים נשכחים – כלומר לא היה דבר משמעותי, המידע לא הפך לידע, אבל, צריך להספיק את החומר,  ו"החומר" וה"להספיק" עומדים בראש סולם העדיפויות.

 

יופי, אז נניח שכולם שוכנעו שצריך לגרום ללמידה משמעותית ואפשר לעשות זאת בכיתה רגילה בלי תקשוב. אבל בתקשוב עסקינן, איפה הוא נכנס לתמונה?

 

מה תפקיד התקשוב?

רצוי לרתום את התקשוב לתמוך בלמידה משמעותית.  אבל איך? מתוך התבוננות במה שקיים היום באתרים רבים עולה כי צריך לעצב סביבות למידה (אתרים) של מקצועות וקורסים שבהם המשימות שנותנים לתלמידים יאפשרו יותר מלהוריד דפי וורד, שיהיו לא רק שאלות או תשובות רב-ברירה (שאלונים "אמריקניים"), אלא משימות שמעודדות חקרנות ועצמאות, התבוננות של "מה מובן לי ומה עדיין לא ידוע ולאן פניי מועדות?". לצורך כך הסביבה המתוקשבת צריכה ליצור מוטיבציה וקשור לעולמו של התלמיד למשל, באמצעות חיבור לאקטואליה,  לספק  לתלמידים הבנייה (פיגומים)ללמידה העצמאית שלהם,  לתמוך בהערכה מעצבת , ולא פחות חשוב התקשוב מאפשר למידה בהקשר חברתי , מאפשר להתרשם מדעות ורעיונות של עמיתים ומאפשר פעילויות קבוצתיות ולמידה עם עמיתים ומעמיתים, לא רק קשר מורה-תלמיד. אפשר לראות מימוש של התופעה בכמה מהפורומים הבית-ספריים, אבל לא בכולם. צריך לבחון בין מי למי מתרחשת האינטראקציה, האם בעיקר בין המורה לתלמיד או בין התלמידים לבין עצמם. חשבתם פעם על אזורי למידה קבוצתיים? תוצרים קבוצתיים? אז אני עושה וזה עובד מצוין.  

דוגמה נוספת לשיתוף של אנשים והצמחת ידע  יכולים לראות באנציקלופדיית ויקי: תלמיד אחד עורך את עמיתו, בלי שום נוכחות מורה. מובן שזה לא מושלם, כי אין זה מעיד בהכרח על למידה, אבל אפשר לנצל את הטכנולוגיה הזאת כמנוף, ולהבנות זאת כך שלמידה אכן תתרחש

 

ולשאלתו של סלומון: "מי מכשכש במי – הטכנולוגיה או הפדגוגיה?"

 

במתכונת הנוכחית, אנשים מרוצים כשאתר עוזר להם או לילד שלהם להתכונן לבחינה.

לעבור בחינה כפי שאנו רגילים, אין משמעו תמיד לדעת להבין. משמעו פעמים רבות, לדעת לפתור בחינה, ואחרי חודשיים כל החומר שכרוך בה נמחק מהזיכרון. למבוגרים שבינינו: מה אתם זוכרים מהבחינות בהיסטוריה? בתנ"ך? ואפילו במתמטיקה.

רייבס, אחד החוקרים בתחום, מנתח באחד ממאמריו תמונת מצב של אתרים, ושואל מונחים מתחום הכלכלה: את האתרים הלימודיים הוא מכנה  "ספקי מידע "- המידע, לפי ניתוח זה, הוא מוצר, והאתרים ממוקדים ב"מוצר", כלומר במסירת המידע (למשל המידע לבגרות). שימו לב, זה עומד מול אתרים שאמורים לתמוך בלמידה משמעותית וצירכים להיות ממוקדי-צרכן (כלומר התלמיד), ולהתמקד בתהליך הלמידה שהוא עובר.

אם כן, מורים רבים משתמשים כיום בטכנולוגיה להנצחת המצב כפי שהוא, אולי אפילו יותר גרוע. למה הכוונה, יותר גרוע? – למורים יש מה שנקרא "ידע תוכן פדגוגי " (PCK, ועל כך כתבו מזמן שולמן וחבריו ). הם יודעים את התוכן וגם יודעים לגרום לכך שתתרחש בכיתה למידה משמעותית (כן, יש מורים כאלה) אבל אפילו המורים הללו לא תמיד יודעים כיצד להשתמש בטכנולוגיה ולנצל אותה נכון. מיודסר, נחמיאס אורן ולהב (הם משלנו, מאוניברסיטת תל אביב) כינו זאת "צעד קדימה לטכנולוגיה, שני צעדים אחורה לפדגוגיה ". יותר מכך, מה קורה  שהמורים צרכים לעצב אתרים משלהם??..

 

 

טכנולוגיה בלי פדגוגיה

בלי פדגוגיה של למידה משמעותית, אפשר להשקיע מיליונים במחשבים ניידים, במעבדות נהדרות ובמיזוג אוויר. נכון, יש חשיבות לכך שיהיה יותר נוח. יתר על כן, מורים יוכלו להכין אתרים נגישים למקצועות (יופי טופי), ההורים יוכלו להוריד חוזרים (נחמד), ילדים ידפיסו מטלות בוורד במקום שהמורה תחלק דפים בכיתה, והם אפילו ישאלו את המורה שלהם בפורום לפני הבחינה שאלות (אבא יוכל להשוויץ שהילד לומד עם המחשב, אבל המורה היא זו שתמשיך לענות לתלמידים, כי יודעת הכי טוב את החומר לבחינה).

אז מה נשתנה? האם התלמידים יבינו יותר טוב לחיים את מה שלמדו בזכות כל זה? מה ההבדל בין השאלות שנשאלו בפורום לבין אלה שנשאלו בכיתה? (יופי אז הם בבית). אומנם המצב נראה טוב, אפשר להראות בסטטיסטיקות נפלאות ש-100 ילדים נכנסו לפורום וכולי וכולי. אבל מה קרה שם ללמידה שלהם? קרה משהו? משהו השתנה מלפני 15 שנה?

 

מה הפתרון? 

אמרנו כבר: לעצב סביבות מתאימות – המלצנו להתמקד בפדגוגיה ברוח הגישה הקונסטרוקטוביסטית, והתובנות של החוקרים ממדעי הלמידה, ואמרנו גם שכדאי מאוד לרתום את התקשוב לתמיכה ועידוד בלמידה משמעותית. ואולם אינם דברים שנולדים איתם, ואי אפשר לצפות שהם יתרחשו מאליהם כי:   

1. לא כל מי שיודע את החומר=תוכן, יודע ללמד אותו בכיתה פדגוגית (PCK,  וזו נקודה שאינה קשורה כלל לתקשוב).

2. לא כל מי שיודע ללמד בכיתה פדגוגית, יודע ללמד עם מחשבים/טכנולוגיה. צריך להכשיר אותו (וגם לכך כבר יש מושג –  PCKI ).

3. לא כל מי שיודע ללמד עם מחשבים, יודע לעצב סביבות ממוחשבות משמעותיות בעצמו. לא מספיק שילמדו מורים ומרצים להשתמש בתוכנה לבניית אתרים, זוהי רק טכנולוגיה, והרי אמרנו שצריך גם ללמד איך לעצב למידה עם הטכנולוגיה.

אבל – זה בהחלט אפשרי!

 

הבנתם?

 

 

פורסם ב-21 ביוני 2006 בשעה 12:44 קטגוריות: חינוך | תגובות (11)

על הבנה והבניה

מה חדש בתחום החינוך והאינטרנט, אילו תובנות חדשות מגלים בנושא החינוך והמחשבים באקדמיה?

פניתי לרחל, חברה יקרה ולמדנית (מילה יפה לחרשנית בימינו) ששוחה בתחום כמו דג במים. כפי שתראו בהמשך, תופעה בולטת באקדמיה (ובינינו: איפה לא?) היא ניים דרופינג –  כל משפט חייב לתת את הקרדיט לחוקר שהביא אותו לעולמנו. אז אין צורך להיבהל מכל השמות שמופיעים בסוף כל משפט, מי שחשוב לו יוכל להמשיך ולחפש את המחקר המתאים לו. ולהלן עיקרי הדברים, ב"שלוף", כמו שאומרת רחל כשהיא מעוניינת להצטנע:

 

מהי למידה, או מה קורה בתהליך הזה, הקרוי למידה

למידה משמעותית גורמת לנו  להבין = להיות מסוגלים לשאול שאלות, לנמק, לקשור מושג למושגים אחרים (יש לנו רשתות כאלו במוח, ראה סלומון ופרקינס) –  להבדיל מלחזור על דברים כפי שהם נאמרו לנו.

 

אז איך עשויה להתרחש למידה משמעותית ? באמצעות מה שנקרא הבניית ידע פעילה (ראה קונסטרוקטוביזם= פיאז'ה) איך זה יכול לקרות? על ידי כך שמה שאנחנו לומדים או מלמדים יהיה למשל:

  • מעניין
  • יוצר מוטיבציה
  • קשור לעולמו של התלמיד
  • עוסק בבעיות פתוחות, כלומר בעיות שאין להן פתרון אחד ויחיד
  • מערב מיומנויות חשיבה גבוהות, ולא רק חזרה על דברי המורה
  • מאפשר רפלקציה
  • מערב מטלות של פתרון בעיות מורכבות
  • כרוך ביצירת תוצרים (ראה  Papert= Constructionism)
  • דורש שנשתמש במשהו שאנחנו לומדים
  • דורש יכולת החצנה – גם של תהליכי חשיבה וגם של תופעות
  • מושתת על שיתוף פעולה בין תלמידים – כי אנחנו, מה לעשות, יצורים חברתיים מיסודינו (ראה ויגוצקי)

בנוסף, רצוי שההערכה של המורה והעמיתים בסביבה תהיה בנויה כך שתיתן לתלמיד אפשרות להשתפר, לראות את נקודות החוזק והחולשה שלהו (כלומר הערכה מעצבת), ושהתלמיד ידע על מה מעריכים אותו, ומהן הציפיות ממנו.

 

כל זה להבדיל מלמידה פסיבית, שבה התלמיד מקשיב ומוסרים לו מידע. בלמידה פסיבית אין התמקדות בתהליך שהתלמיד עובר, אלא במידע שמועבר. בסגנון למידה זה, פעמים רבות התלמידים  משננים, זוכרים, ובתוך זמן קצר הדברים נשכחים – כלומר לא היה דבר משמעותי, המידע לא הפך לידע, אבל, צריך להספיק את החומר,  ו"החומר" וה"להספיק" עומדים בראש סולם העדיפויות.

 

יופי, אז נניח שכולם שוכנעו שצריך לגרום ללמידה משמעותית ואפשר לעשות זאת בכיתה רגילה בלי תקשוב. אבל בתקשוב עסקינן, איפה הוא נכנס לתמונה?

 

מה תפקיד התקשוב?

רצוי לרתום את התקשוב לתמוך בלמידה משמעותית.  אבל איך? מתוך התבוננות במה שקיים היום באתרים רבים עולה כי צריך לעצב סביבות למידה (אתרים) של מקצועות וקורסים שבהם המשימות שנותנים לתלמידים יאפשרו יותר מלהוריד דפי וורד, שיהיו לא רק שאלות או תשובות רב-ברירה (שאלונים "אמריקניים"), אלא משימות שמעודדות חקרנות ועצמאות, התבוננות של "מה מובן לי ומה עדיין לא ידוע ולאן פניי מועדות?". לצורך כך הסביבה המתוקשבת צריכה ליצור מוטיבציה וקשור לעולמו של התלמיד למשל, באמצעות חיבור לאקטואליה,  לספק  לתלמידים הבנייה (פיגומים)ללמידה העצמאית שלהם,  לתמוך בהערכה מעצבת , ולא פחות חשוב התקשוב מאפשר למידה בהקשר חברתי , מאפשר להתרשם מדעות ורעיונות של עמיתים ומאפשר פעילויות קבוצתיות ולמידה עם עמיתים ומעמיתים, לא רק קשר מורה-תלמיד. אפשר לראות מימוש של התופעה בכמה מהפורומים הבית-ספריים, אבל לא בכולם. צריך לבחון בין מי למי מתרחשת האינטראקציה, האם בעיקר בין המורה לתלמיד או בין התלמידים לבין עצמם. חשבתם פעם על אזורי למידה קבוצתיים? תוצרים קבוצתיים? אז אני עושה וזה עובד מצוין.  

דוגמה נוספת לשיתוף של אנשים והצמחת ידע  יכולים לראות באנציקלופדיית ויקי: תלמיד אחד עורך את עמיתו, בלי שום נוכחות מורה. מובן שזה לא מושלם, כי אין זה מעיד בהכרח על למידה, אבל אפשר לנצל את הטכנולוגיה הזאת כמנוף, ולהבנות זאת כך שלמידה אכן תתרחש

 

ולשאלתו של סלומון: "מי מכשכש במי – הטכנולוגיה או הפדגוגיה?"

 

במתכונת הנוכחית, אנשים מרוצים כשאתר עוזר להם או לילד שלהם להתכונן לבחינה.

לעבור בחינה כפי שאנו רגילים, אין משמעו תמיד לדעת להבין. משמעו פעמים רבות, לדעת לפתור בחינה, ואחרי חודשיים כל החומר שכרוך בה נמחק מהזיכרון. למבוגרים שבינינו: מה אתם זוכרים מהבחינות בהיסטוריה? בתנ"ך? ואפילו במתמטיקה.

רייבס, אחד החוקרים בתחום, מנתח באחד ממאמריו תמונת מצב של אתרים, ושואל מונחים מתחום הכלכלה: את האתרים הלימודיים הוא מכנה  "ספקי מידע "- המידע, לפי ניתוח זה, הוא מוצר, והאתרים ממוקדים ב"מוצר", כלומר במסירת המידע (למשל המידע לבגרות). שימו לב, זה עומד מול אתרים שאמורים לתמוך בלמידה משמעותית וצירכים להיות ממוקדי-צרכן (כלומר התלמיד), ולהתמקד בתהליך הלמידה שהוא עובר.

אם כן, מורים רבים משתמשים כיום בטכנולוגיה להנצחת המצב כפי שהוא, אולי אפילו יותר גרוע. למה הכוונה, יותר גרוע? – למורים יש מה שנקרא "ידע תוכן פדגוגי " (PCK, ועל כך כתבו מזמן שולמן וחבריו ). הם יודעים את התוכן וגם יודעים לגרום לכך שתתרחש בכיתה למידה משמעותית (כן, יש מורים כאלה) אבל אפילו המורים הללו לא תמיד יודעים כיצד להשתמש בטכנולוגיה ולנצל אותה נכון. מיודסר, נחמיאס אורן ולהב (הם משלנו, מאוניברסיטת תל אביב) כינו זאת "צעד קדימה לטכנולוגיה, שני צעדים אחורה לפדגוגיה ". יותר מכך, מה קורה  שהמורים צרכים לעצב אתרים משלהם??..

 

 

טכנולוגיה בלי פדגוגיה

בלי פדגוגיה של למידה משמעותית, אפשר להשקיע מיליונים במחשבים ניידים, במעבדות נהדרות ובמיזוג אוויר. נכון, יש חשיבות לכך שיהיה יותר נוח. יתר על כן, מורים יוכלו להכין אתרים נגישים למקצועות (יופי טופי), ההורים יוכלו להוריד חוזרים (נחמד), ילדים ידפיסו מטלות בוורד במקום שהמורה תחלק דפים בכיתה, והם אפילו ישאלו את המורה שלהם בפורום לפני הבחינה שאלות (אבא יוכל להשוויץ שהילד לומד עם המחשב, אבל המורה היא זו שתמשיך לענות לתלמידים, כי יודעת הכי טוב את החומר לבחינה).

אז מה נשתנה? האם התלמידים יבינו יותר טוב לחיים את מה שלמדו בזכות כל זה? מה ההבדל בין השאלות שנשאלו בפורום לבין אלה שנשאלו בכיתה? (יופי אז הם בבית). אומנם המצב נראה טוב, אפשר להראות בסטטיסטיקות נפלאות ש-100 ילדים נכנסו לפורום וכולי וכולי. אבל מה קרה שם ללמידה שלהם? קרה משהו? משהו השתנה מלפני 15 שנה?

 

מה הפתרון? 

אמרנו כבר: לעצב סביבות מתאימות – המלצנו להתמקד בפדגוגיה ברוח הגישה הקונסטרוקטוביסטית, והתובנות של החוקרים ממדעי הלמידה, ואמרנו גם שכדאי מאוד לרתום את התקשוב לתמיכה ועידוד בלמידה משמעותית. ואולם אינם דברים שנולדים איתם, ואי אפשר לצפות שהם יתרחשו מאליהם כי:   

1. לא כל מי שיודע את החומר=תוכן, יודע ללמד אותו בכיתה פדגוגית (PCK,  וזו נקודה שאינה קשורה כלל לתקשוב).

2. לא כל מי שיודע ללמד בכיתה פדגוגית, יודע ללמד עם מחשבים/טכנולוגיה. צריך להכשיר אותו (וגם לכך כבר יש מושג –  PCKI ).

3. לא כל מי שיודע ללמד עם מחשבים, יודע לעצב סביבות ממוחשבות משמעותיות בעצמו. לא מספיק שילמדו מורים ומרצים להשתמש בתוכנה לבניית אתרים, זוהי רק טכנולוגיה, והרי אמרנו שצריך גם ללמד איך לעצב למידה עם הטכנולוגיה.

אבל – זה בהחלט אפשרי!

 

הבנתם?

 

 

פורסם ב-21 ביוני 2006 בשעה 10:44 קטגוריות: חינוך | פרסם תגובה

סטנדרטים – גרסת המפיק

"תתביישו לכם. אתם עושים צחוק מהעבודה. אני ממליץ לכם בחום לתקן את כל הבלאגן שעשיתם, וזה לא יהיה יותר מדי קשה, מנסיון שלי. בכל מיקרה אם אתם צריכים עזרה, אתם רשאים לקבל אותה פה ללא כסף וללא התחייבות. עוד עיצה לי בשבילכם:
תתקינו firefox. יש לי מנפה שגיאות (debuger) עבור java script והוא קצת יותר נוח מזה של מיקרוספט (שוב מנסיון שלי, אני עובד בתחום). כמו כן, יש לכם קונסולת JS שנותנת לכם feedback בזמן אמת, אודות כל הבעיות שיש לאתר שלכם. תוספת נחמדה שאתם יכוליםלעשות בה שימוש היא עורך CSS שעובד בזמן אמת. תוספת זאת גם זמינה מהאתר של ההרחבות של השועל."
 
זו דוגמה למכתב שאני מקבל מפעם לפעם בנוגע לאתרים שאנו בונים,  ואני רוצה להתייחס לנושא  הסטנדרטים.
 
אתחיל בהצהרה אישית: אני בעד סטנדרטים, אני חושב שהסטנדרטים הם חלק  מתנועה חשובה ומשמעותית בעולם. יתר על כן, הסטנדרטים הם נקודה מהותית, חשוב לכתוב על פי הסטנדרטים אם ברצוננו ליצור מערכות מתקדמות שיוכלו לתקשר ביניהן.
 
ועכשיו פרקטיקה
סטנדרטים  הם  גם עניין כלכלי. אני רוצה לעמוד על ההיבט של עלויות כלכליות הכרוכות בפיתוח.ואין טוב ממראה עיניים כדי לחזק את העמדה שברצוני להציג:
לקחתי את האתרים של 2 גופים מרכזיים בתחום ה הסטנדרטים  – Mozila ו-FireFox.
הרצתי אותם ב-validator של ארגון ה-w3c – ארגון הגג לנושא סטנדרטים בתחום האינטרנט, שמטרתו להוביל את האינטרנט למיצוי מלוא הפוטנציאל שלה (כך על פי האתר של הארגון).
 
הממצאים באתר של מוזילה:
Result: Failed validation, 9 errors
 
הממצאים באתר של FureFox
Result: Failed validation, 12 errors
 
הממצאים באתר מוזילה זניחים:  חסרים הגדרת עמוד וattribute-  בכמה מתגי ה-HTML. הדברים הקטנים הללו ממחישים יותר את כוונתי בהיבט הכלכלי – כדי ליצור אתר העומד בסטנדרטים יש להשקיע יותר זמן בפיתוח. 
* אגב, הממצאים לגבי אתר השועל קצת יותר משמעותיים בנושא תקינה.
 
ועכשיו, כשאנו בוחנים את הפיתוח מנקודת מבט כלכלית ומטרתנו ליצור פרויקט יעיל, דהיינו מקסימום תועלת במינימום השקעה, אז ההשקעה הנדרשת להתאים את האתרים שאנו בונים לסטנדרטים איננה זניחה. ולא, מניסיון – הדבר גם אינו חוסך בתחזוקה של הקוד אחר כך. הבדיקות והתיקונים שיש להשקיע כדי שהפרויקט ייראה טוב בכל סוגי הדפדפנים הוא גדול. נכון, שעם הניסיון הזמן הנדרש לפיתוח ילך וירד, אבל הוא עדיין לא יגיע לזמן הדורש לפתח אותו לדפדפן אחד – דהיינו אקספלורר. חשוב להבהיר: אין מדובר בטבלה שאפשר להמיר אותה ל-CSS, אלא במערכים שלמים של תפריטים ותת-תפריטים עם אפשרויות פעולה מגוונות. אלו הם הדברים שלא קל להתאימם ל-cross browser.
 
מספר המשתמשים
נקודה נוספת ומשמעותית  שעומדת  על הפרק היא מסה קריטית. שיעור המשתמשים בדפדפנים שאינם  מיקרוסופט עומד על כ-12 אחוז בעולם, ובישראל המספר נמוך עוד יותר. אני מציין זאת, כי חלק  מ"עצות" שאני מקבל מציעות כי נתאים את האתרים שלנו לשועל בלבד.
 
השועל והכרם
ולכן כשעומדים לפני פיתוח אתר מסוים, חשוב לקחת בחשבון את הסטנדרטים, חשוב כי האתרים שלנו יהיו קריאים במרבית הדפדפנים. ואולם יש לתת את הדעת על כך שהשקעה מרובה בפתרון בעבור שיעור כה קטן באוכלוסייה לא תותיר אותנו במצב של חריגה תקציבית או סתם השקעה שלא תחזיר את עצמה, שכן במקרה כזה יצא שכרנו בהפסדנו.
 

פורסם ב-14 ביוני 2006 בשעה 12:47 קטגוריות: טכנולוגיה | תגובות (19)

סטנדרטים – גרסת המפיק

"תתביישו לכם. אתם עושים צחוק מהעבודה. אני ממליץ לכם בחום לתקן את כל הבלאגן שעשיתם, וזה לא יהיה יותר מדי קשה, מנסיון שלי. בכל מיקרה אם אתם צריכים עזרה, אתם רשאים לקבל אותה פה ללא כסף וללא התחייבות. עוד עיצה לי בשבילכם:
תתקינו firefox. יש לי מנפה שגיאות (debuger) עבור java script והוא קצת יותר נוח מזה של מיקרוספט (שוב מנסיון שלי, אני עובד בתחום). כמו כן, יש לכם קונסולת JS שנותנת לכם feedback בזמן אמת, אודות כל הבעיות שיש לאתר שלכם. תוספת נחמדה שאתם יכוליםלעשות בה שימוש היא עורך CSS שעובד בזמן אמת. תוספת זאת גם זמינה מהאתר של ההרחבות של השועל."
 
זו דוגמה למכתב שאני מקבל מפעם לפעם בנוגע לאתרים שאנו בונים,  ואני רוצה להתייחס לנושא  הסטנדרטים.
 
אתחיל בהצהרה אישית: אני בעד סטנדרטים, אני חושב שהסטנדרטים הם חלק  מתנועה חשובה ומשמעותית בעולם. יתר על כן, הסטנדרטים הם נקודה מהותית, חשוב לכתוב על פי הסטנדרטים אם ברצוננו ליצור מערכות מתקדמות שיוכלו לתקשר ביניהן.
 
ועכשיו פרקטיקה
סטנדרטים  הם  גם עניין כלכלי. אני רוצה לעמוד על ההיבט של עלויות כלכליות הכרוכות בפיתוח.ואין טוב ממראה עיניים כדי לחזק את העמדה שברצוני להציג:
לקחתי את האתרים של 2 גופים מרכזיים בתחום ה הסטנדרטים  – Mozila ו-FireFox.
הרצתי אותם ב-validator של ארגון ה-w3c – ארגון הגג לנושא סטנדרטים בתחום האינטרנט, שמטרתו להוביל את האינטרנט למיצוי מלוא הפוטנציאל שלה (כך על פי האתר של הארגון).
 
הממצאים באתר של מוזילה:
Result: Failed validation, 9 errors
 
הממצאים באתר של FureFox
Result: Failed validation, 12 errors
 
הממצאים באתר מוזילה זניחים:  חסרים הגדרת עמוד וattribute-  בכמה מתגי ה-HTML. הדברים הקטנים הללו ממחישים יותר את כוונתי בהיבט הכלכלי – כדי ליצור אתר העומד בסטנדרטים יש להשקיע יותר זמן בפיתוח. 
* אגב, הממצאים לגבי אתר השועל קצת יותר משמעותיים בנושא תקינה.
 
ועכשיו, כשאנו בוחנים את הפיתוח מנקודת מבט כלכלית ומטרתנו ליצור פרויקט יעיל, דהיינו מקסימום תועלת במינימום השקעה, אז ההשקעה הנדרשת להתאים את האתרים שאנו בונים לסטנדרטים איננה זניחה. ולא, מניסיון – הדבר גם אינו חוסך בתחזוקה של הקוד אחר כך. הבדיקות והתיקונים שיש להשקיע כדי שהפרויקט ייראה טוב בכל סוגי הדפדפנים הוא גדול. נכון, שעם הניסיון הזמן הנדרש לפיתוח ילך וירד, אבל הוא עדיין לא יגיע לזמן הדורש לפתח אותו לדפדפן אחד – דהיינו אקספלורר. חשוב להבהיר: אין מדובר בטבלה שאפשר להמיר אותה ל-CSS, אלא במערכים שלמים של תפריטים ותת-תפריטים עם אפשרויות פעולה מגוונות. אלו הם הדברים שלא קל להתאימם ל-cross browser.
 
מספר המשתמשים
נקודה נוספת ומשמעותית  שעומדת  על הפרק היא מסה קריטית. שיעור המשתמשים בדפדפנים שאינם  מיקרוסופט עומד על כ-12 אחוז בעולם, ובישראל המספר נמוך עוד יותר. אני מציין זאת, כי חלק  מ"עצות" שאני מקבל מציעות כי נתאים את האתרים שלנו לשועל בלבד.
 
השועל והכרם
ולכן כשעומדים לפני פיתוח אתר מסוים, חשוב לקחת בחשבון את הסטנדרטים, חשוב כי האתרים שלנו יהיו קריאים במרבית הדפדפנים. ואולם יש לתת את הדעת על כך שהשקעה מרובה בפתרון בעבור שיעור כה קטן באוכלוסייה לא תותיר אותנו במצב של חריגה תקציבית או סתם השקעה שלא תחזיר את עצמה, שכן במקרה כזה יצא שכרנו בהפסדנו.
 

פורסם ב-14 ביוני 2006 בשעה 10:47 קטגוריות: טכנולוגיה | פרסם תגובה

לינוקס, (עדיין) לא בבית ספרנו

בפוסט הראשון כאן, שבו הצגתי את הבעיות שעומדות בפני מורה המעוניין לתקשב את דרך ההוראה שלו, קיבלתי תגובה שחשוב לי להגיב עליה בצורה סדורה, משום שהיא סוג של אמירה שמאוד אופיינית לאנשי שיווק בבואם למכור לבתי ספר:  

הנה לך פיתרון אם באמת רוצים:

להגדיל את כיתת המחשבים ל-40 עמדות ויותר, להוסיף עזרים דיגיטליים, מדפסות ומצלמות וכל זאת בלי להגדיל את התקציב!

איך?

1. שימוש בערכת לינוקס
2. מערכות לריבוי משתמשים (www.regoplus.com)
3. שימוש באופן-אופיס וכלים בקוד פתוח

תוכניות לימוד?

בעולם הקוד פתוח לא חסרות הזדמנויות, הכל אפשרי והשמיים הם הגבול.
ובתכלס – במערכות סגורות כמו מיקרוסופט ו-windows אין לך אפשרות לעשות כלום מעבר למה שתוכנן בשבילך.

כך שבעצם אתה משתמש בתוכנות שלא מאפשרות לך לדמיין מעבר ל-4 אמות. בעולם הקוד פתוח התלמידים יוכלו לשנות ולעשות ככל העולה על רוחם, ובאמת ללמוד ולהשמיש את המחשב לצרכיהם ולא רק להשתמש בפונקצויות מוגדרות מראש.

השאלה היא רק אחת!

האם מערכת החינוך מוכנה לכך?

 "הנה לך פתרון"
באותו פוסט ראשון ציינתי שכיום כל אחד רואה את עצמו מומחה לבית הספר. ראשית משום שהוא בעצמו היה פעם תלמיד, ושנית, אם יש לו ילדים בגיל המתאים, הוא גם הורה של מישהו שלומד בבית ספר, ואז בכלל ה"מומחיות" שלו בתחום עדכנית. ובכן, זה לא ממש עובד ככה, בוודאי לא כשמנסים למכור דבר מה לארגון חינוכי. כל תחום יש לו ניואנסים משלו, ובבית ספר הוא סוג ארגון מאוד ספציפי – ארגון חינוכי. חשוב להדגיש את שתי המילים שוב: ארגון ו-חינוכי, כי אנו עוסקים באינטרנט בסביבה ארגונית ייחודית מאוד, עם כל המשמעויות שיש לה – ארגון, תקציב, מורים וכו'.

 "40 עמדות ויותר"
נתחיל מההצעה שלו להגדיל את כיתת המחשבים ל-40 עמדות. נקודה שאני מסכים איתה. דנו בנושא בפוסט על הסביבה הפיזית. זה לא כל כך פשוט להגדיל את מעבדת המחשבים. לא מספיק לרכוש עוד 20 "ברזלים", ואפילו לא מספיק להגדיל את החלל. לצורך זה נחוץ ארכיטקט מומחה בתחום החינוך, שישקיע בתכנון של כיתה בת 40 עמדות מחשב: איפה למקום את עמדת המורה, המקרן, המחשבים, היכולת לעבוד בקבוצות וביחידים, ולמנוע מצב שהמורה מדבר והתלמידים בינתיים, בגבם אליו, גולשים ומצ'וטטים. מטרתנו להפיק את המרב האפשרי ממעבדת המחשבים, כדי שבסופו של דבר התלמיד יצליח ללמוד במעבדה.
 
ואחרי שנגמור לתכנן, הכול ייפול בגלל היעדר תקציב.

 "עזרים דיגיטליים, מדפסות ומצלמות"
לא כל כך הבנתי איך יקרה הנס הזה, מנין יגיעו התקציבים לכל העזרים הללו, זאת אומרת שברור מדבריו של הכותב שעם המעבר ללינוקס נחסוך כסף רב – אז התשובה היא לא, על כך בהמשך. אבל נקודה חשובה שיש להתייחס אליה היא המדפסות. בית ספר הוא ארגון חינוכי עני ביסודו, ורכישת מדפסת למעבדת המחשבים, בעיקר מדפסת הזרקת דיו, משתווה למשל כבשת הרש של ימינו. טוב אולי אני מגזים אבל אספקת דיו למדפסת היא מחלבה של כספים לא מחויבת המציאות.

"ערכת לינוקס"
כאן אני מסתכן בעימות עם כת הלינוקס על זרמיה השונים, אבל ניקח את הסיכון, בשביל זה אני כאן. אקדים ואומר שאני בעד לינוקס, ואני מקווה כי היא תצבור מספיק  נתח שוק שתוכל לתת קרב שווה לחלונות של מיקרוסופט.
ועם זאת, לינוקס אינה מתאימה לבתי הספר בישראל במתכונת שבה הם מתנהלים היום. נקודה. המערכת עדיין אינה נפוצה מספיק כך  שאנשים מהשורה יוכלו לתחזק אותה בבית הספר. בית ספר הוא ארגון עני ביסודו (כן, אני יודע, כבר אמרתי), ואם  התמזל מזלו והוא מחזיק איש סיסטם  משלו ולא נשען על משאבי הרשות המקומית, בדרך כלל לאיש הזה אין הידע והעומק לתפעל רשתות מבוססות לינוקס, וחסר לו הדבר הכי חשוב – התמיכה שהוא יכול לקבל  במוצרי מיקרוסופט.  נקודה חשובה  ומשמעותית לא פחות: מדינת ישראל, באמצעות משרד החינוך, חתמה על הסכם שמאפשר לבתי הספר ולמורים לקבל את מוצרי מיקרוסופט במחירים מגוחכים. שלא תבינו, המחיר נמוך מאוד לבית הספר ולמוריו, אבל משרד החינוך מעביר ישירות למיקרוסופט 45 מיליון שקל, הנפרסים על פני 5 שנים.
יש לכם מושג כמה טכנאי מחשב בית-ספריים, שמשתכרים בהתאם לשכר בארגונים חינוכיים, הוכשרו  בתחום הלינוקס? לא ארחיב על אפשרות ההשתכרות מחוץ לארגון החינוכי כשיש לך ידע המבוקש במקומות אחרים, עשו את החשבון בעצמכם (רמז: לא צריך לספור).
נוותר כרגע על תפעול מחשבי הלינוקס בידי תלמידים, כי בכל זאת אנו רוצים מישהו שיהיה בעל מחויבות לעניין לאורך זמן. ותלמידים, מעצם היותם תלמידים, מסיימים את חוק לימודיהם בבית הספר ועפים. לא מומלץ  להיות תלויים בתלמיד, ויהיה גאון ו/או מסור ככל שיהיה. זה לקח שלמדו בתי הספר בימים הראשונים של אינטרנט בחינוך.
 
"האם מערכת החינוך מוכנה לכך?"
בסיכומו של דבר, לפנינו שאלת הביצה והתרנגולת, ועד שהתאגידים הגדולים – IBM, SUN ודומיהם ירצו להשקיע באמת בחינוך, ובאמת הכוונה לכמות הכסף שמסבסדת מיקרוסופט את מערכת החינוך, איני רואה, לצערי, את פריצת הדרך בעולם בית הספר.
האם מערכת החינוך מוכנה לכך? התשובה היא לא.
משני טעמים:  
1. לחברה שמציעה פתרון מהסוג הזה של לינוקס בבית הספר ובצורה של שים מחשבים והשאר כבר יקרה מעצמו אין תוחלת לעבוד בשוק הארגוני-חינוכי.
2. בחינוך, השינויים המהירים שאנו חיים אותם קורים לאט מאוד.
 

פורסם ב-5 ביוני 2006 בשעה 15:17 קטגוריות: טכנולוגיה | תגובות (15)

לינוקס, (עדיין) לא בבית ספרנו

בפוסט הראשון כאן, שבו הצגתי את הבעיות שעומדות בפני מורה המעוניין לתקשב את דרך ההוראה שלו, קיבלתי תגובה שחשוב לי להגיב עליה בצורה סדורה, משום שהיא סוג של אמירה שמאוד אופיינית לאנשי שיווק בבואם למכור לבתי ספר:  

הנה לך פיתרון אם באמת רוצים:

להגדיל את כיתת המחשבים ל-40 עמדות ויותר, להוסיף עזרים דיגיטליים, מדפסות ומצלמות וכל זאת בלי להגדיל את התקציב!

איך?

1. שימוש בערכת לינוקס
2. מערכות לריבוי משתמשים (www.regoplus.com)
3. שימוש באופן-אופיס וכלים בקוד פתוח

תוכניות לימוד?

בעולם הקוד פתוח לא חסרות הזדמנויות, הכל אפשרי והשמיים הם הגבול.
ובתכלס – במערכות סגורות כמו מיקרוסופט ו-windows אין לך אפשרות לעשות כלום מעבר למה שתוכנן בשבילך.

כך שבעצם אתה משתמש בתוכנות שלא מאפשרות לך לדמיין מעבר ל-4 אמות. בעולם הקוד פתוח התלמידים יוכלו לשנות ולעשות ככל העולה על רוחם, ובאמת ללמוד ולהשמיש את המחשב לצרכיהם ולא רק להשתמש בפונקצויות מוגדרות מראש.

השאלה היא רק אחת!

האם מערכת החינוך מוכנה לכך?

 "הנה לך פתרון"
באותו פוסט ראשון ציינתי שכיום כל אחד רואה את עצמו מומחה לבית הספר. ראשית משום שהוא בעצמו היה פעם תלמיד, ושנית, אם יש לו ילדים בגיל המתאים, הוא גם הורה של מישהו שלומד בבית ספר, ואז בכלל ה"מומחיות" שלו בתחום עדכנית. ובכן, זה לא ממש עובד ככה, בוודאי לא כשמנסים למכור דבר מה לארגון חינוכי. כל תחום יש לו ניואנסים משלו, ובבית ספר הוא סוג ארגון מאוד ספציפי – ארגון חינוכי. חשוב להדגיש את שתי המילים שוב: ארגון ו-חינוכי, כי אנו עוסקים באינטרנט בסביבה ארגונית ייחודית מאוד, עם כל המשמעויות שיש לה – ארגון, תקציב, מורים וכו'.

 "40 עמדות ויותר"
נתחיל מההצעה שלו להגדיל את כיתת המחשבים ל-40 עמדות. נקודה שאני מסכים איתה. דנו בנושא בפוסט על הסביבה הפיזית. זה לא כל כך פשוט להגדיל את מעבדת המחשבים. לא מספיק לרכוש עוד 20 "ברזלים", ואפילו לא מספיק להגדיל את החלל. לצורך זה נחוץ ארכיטקט מומחה בתחום החינוך, שישקיע בתכנון של כיתה בת 40 עמדות מחשב: איפה למקום את עמדת המורה, המקרן, המחשבים, היכולת לעבוד בקבוצות וביחידים, ולמנוע מצב שהמורה מדבר והתלמידים בינתיים, בגבם אליו, גולשים ומצ'וטטים. מטרתנו להפיק את המרב האפשרי ממעבדת המחשבים, כדי שבסופו של דבר התלמיד יצליח ללמוד במעבדה.
 
ואחרי שנגמור לתכנן, הכול ייפול בגלל היעדר תקציב.

 "עזרים דיגיטליים, מדפסות ומצלמות"
לא כל כך הבנתי איך יקרה הנס הזה, מנין יגיעו התקציבים לכל העזרים הללו, זאת אומרת שברור מדבריו של הכותב שעם המעבר ללינוקס נחסוך כסף רב – אז התשובה היא לא, על כך בהמשך. אבל נקודה חשובה שיש להתייחס אליה היא המדפסות. בית ספר הוא ארגון חינוכי עני ביסודו, ורכישת מדפסת למעבדת המחשבים, בעיקר מדפסת הזרקת דיו, משתווה למשל כבשת הרש של ימינו. טוב אולי אני מגזים אבל אספקת דיו למדפסת היא מחלבה של כספים לא מחויבת המציאות.

"ערכת לינוקס"
כאן אני מסתכן בעימות עם כת הלינוקס על זרמיה השונים, אבל ניקח את הסיכון, בשביל זה אני כאן. אקדים ואומר שאני בעד לינוקס, ואני מקווה כי היא תצבור מספיק  נתח שוק שתוכל לתת קרב שווה לחלונות של מיקרוסופט.
ועם זאת, לינוקס אינה מתאימה לבתי הספר בישראל במתכונת שבה הם מתנהלים היום. נקודה. המערכת עדיין אינה נפוצה מספיק כך  שאנשים מהשורה יוכלו לתחזק אותה בבית הספר. בית ספר הוא ארגון עני ביסודו (כן, אני יודע, כבר אמרתי), ואם  התמזל מזלו והוא מחזיק איש סיסטם  משלו ולא נשען על משאבי הרשות המקומית, בדרך כלל לאיש הזה אין הידע והעומק לתפעל רשתות מבוססות לינוקס, וחסר לו הדבר הכי חשוב – התמיכה שהוא יכול לקבל  במוצרי מיקרוסופט.  נקודה חשובה  ומשמעותית לא פחות: מדינת ישראל, באמצעות משרד החינוך, חתמה על הסכם שמאפשר לבתי הספר ולמורים לקבל את מוצרי מיקרוסופט במחירים מגוחכים. שלא תבינו, המחיר נמוך מאוד לבית הספר ולמוריו, אבל משרד החינוך מעביר ישירות למיקרוסופט 45 מיליון שקל, הנפרסים על פני 5 שנים.
יש לכם מושג כמה טכנאי מחשב בית-ספריים, שמשתכרים בהתאם לשכר בארגונים חינוכיים, הוכשרו  בתחום הלינוקס? לא ארחיב על אפשרות ההשתכרות מחוץ לארגון החינוכי כשיש לך ידע המבוקש במקומות אחרים, עשו את החשבון בעצמכם (רמז: לא צריך לספור).
נוותר כרגע על תפעול מחשבי הלינוקס בידי תלמידים, כי בכל זאת אנו רוצים מישהו שיהיה בעל מחויבות לעניין לאורך זמן. ותלמידים, מעצם היותם תלמידים, מסיימים את חוק לימודיהם בבית הספר ועפים. לא מומלץ  להיות תלויים בתלמיד, ויהיה גאון ו/או מסור ככל שיהיה. זה לקח שלמדו בתי הספר בימים הראשונים של אינטרנט בחינוך.
 
"האם מערכת החינוך מוכנה לכך?"
בסיכומו של דבר, לפנינו שאלת הביצה והתרנגולת, ועד שהתאגידים הגדולים – IBM, SUN ודומיהם ירצו להשקיע באמת בחינוך, ובאמת הכוונה לכמות הכסף שמסבסדת מיקרוסופט את מערכת החינוך, איני רואה, לצערי, את פריצת הדרך בעולם בית הספר.
האם מערכת החינוך מוכנה לכך? התשובה היא לא.
משני טעמים:  
1. לחברה שמציעה פתרון מהסוג הזה של לינוקס בבית הספר ובצורה של שים מחשבים והשאר כבר יקרה מעצמו אין תוחלת לעבוד בשוק הארגוני-חינוכי.
2. בחינוך, השינויים המהירים שאנו חיים אותם קורים לאט מאוד.
 

פורסם ב-5 ביוני 2006 בשעה 13:17 קטגוריות: טכנולוגיה | פרסם תגובה