ביום ראשון 27 באוגוסט ביקרתי בכנס "העיר" לחינוך. צריך להעיר את החינוך, נאמר בפרסומים. הכנס נערך בעיר חולון, בבניין מדיטק המרשים.
מאז סיום הכנס אני מסתובב בתחושות מעורבות בנוגע למה שנאמר שם, בעיקר במושב שעסק בחינוך – "הדור הבא. חינוך ועתידנות נכנסים לכיתות, לסגור מחברות, לפתוח ניידים". זה המושב שלשמו הגעתי לכנס, אתם בוודאי מתארים לעצמכם.
למה התחושות המעורבות?
לטעמי, הנאמר במושב זה היה מפוזר ולא ממוקד מבחינת המסר שלו לשומעים. במיוחד לאור העובדה שאנו נמצאים היום בשנת 2006, עמוק בתוך מהפכת האינטרנט, בתוך תקופה שיש המכנים אותה web 2.0, ועדיין הנאמר על האינטרנט בחינוך במושב זה נשמע מאוד לא מבטיח לחלק ניכר מקהל השומעים. ולמה הכוונה?
במושב השתתפו ראש עיריית הרצליה הגברת יעל גרמן, ד"ר אתי כוכבי המנהלת הפדגוגית של בריינפופ ישראל, שעליהם כבר כתבתי, גברת גילה בן הר מנכ"לית מט"ח ופרופסור גבי סלומון מאוניברסיטת חיפה.
ראש עיריית הרצליה פתחה את המושב בתשובה לשאלה אם הטכנולוגיה היא מטרה או רק כלי.
לדבריה, הטכנולוגיה היא אמצעי. היא הביאה לדוגמה את נגיד הבנק האמריקני שדיבר על פרדוקס הפרודוקטיביות – בארצות הברית, ככל שהשקיעו במחשוב הפריון לא עלה. מדוע? כי התשובה טמונה כמובן בהטמעה. מבחינתה של יעל גרמן, הטכנולוגיה מפֵרה את שיווי המשקל בארגון.
גרמן דיברה גם על ERP – פיילוט שעורכים בעיריית הרצליה לטיפול בבעיית הנוכחות בשיעורים. לדבריה, התלמיד הישראלי הוא משיאני ההיעדרות משיעורים, משני בהישגיו בתחום זה רק לתלמיד האמריקני. סביר להניח שהסיבה נעוצה בכך התלמידים אינם מוצאים עניין בכל השיעורים, בהרצליה מאמינים כי הפיקוח על נוכחות התלמידים יסייע ליצור מסד נתונים, והוא זה שיעזור להם לשדרג את ההוראה בארץ.
אני יכול לספר שבאורט מרחיבים השנה את פרויקט יומן הכיתה בסלולרי: המורה מקבל אליו לטלפון הנייד את רשימת התלמידים שאמורים לשבת בכיתה מולו, מסמן את הנעדרים, ומשגר מידית למערכת הממוחשבת של ניהול בתי הספר (מנב"ס). המנהלים מדווחים על חיסכון ניכר בשעות עבודה של אנשי מינהל ועל שיפור משמעותי ביכולת הניהול שלהם בקבלת תמונת מצב אמיתית של בית הספר. השלב הבא המתבקש הוא שברגע שהמורה משגר, ההורים יקבלו SMS. הייתם רוצים?
פרופסור גבי סלומון אמר: "לא באתי לקבור את הטכנולוגיה אבל לא להלל".
הוא הִרבה בציטוטים, אחד שאני זוכר היטב הוא "ככל שאתה משנה את בית הספר כך הוא נשאר אותו דבר" (סמרסון).
סלומון גורס כי אנחנו פשוט איננו יודעים איך לנצל את הטכנולוגיה ולהתאימה למערכת החינוך. הוא אף הגדיל להגדיר את המחשב כתוספתן. הטכנולוגיה דורשת שינוי קיצוני במטרות הלמידה, כיום היא משרתת את מטרות החינוך במאה ה-19. עוד דוגמה: בחינות הבגרות שבוחנים על פיהן את מתבגרינו היום הן אותן בחינות שהפרופסור סלומון עבר לפני 50 שנה. ומה תגידו על כך?
פרופסור סלומון נקט לשון ציורית לתיאור את מצב הטכנולוגיה בחינוך. טעימה קטנה: "גם בטכנולוגיה יש איים מופלאים של הצטיינות, אבל יבשת לא צומחת שם". בא לכם עוד כמה דימויים שמשמעותם היא שהטכנולוגיה היא אמצעי יקר יותר להשגת אותן מטרות כבעבר? – קראו את הראיון עם גבי סלומון, שבו הוא חוזר על רוח דבריו בכנס.
גילה בן הר מנכלית מט"ח גורסת שדווקא אין צורך לשנות את מבנה בית הספר, השינוי כבר מתממש במבנה הנוכחי: מעבדות מחשבים, whiteboard. כיום תלמיד רואה מחשב רק שעתיים בשבוע בבית הספר, אם נגדיל את מספר השעות, נקדם את השינוי.
גם לדעתה השינוי צריך לבוא מתוך המערכת, למשל הפיכת מבחני הבגרות למתוקשבים. בשנתיים האחרונות, אמרה, מתחוללת מהפכה – פורומי המורים סואנים, ואנו נמצאים בתחילתה של מהפכה.
ד"ר אתי כוכבי מבריינפופ ישראל דיברה על למידה של 3 דקות וחצי.
היא סקרה את התכנים שנמצאים באתר בריינפופ – הסבר והמחשה של מושגים כולל אקטואליה וחיי היום יום. כל סרטון באורך של 3 דקות וחצי – הזמן שבו תלמיד יכול להתרכז מול מסך מחשב לדבריה.
כוכבי סיפרה כי 25% מבתי הספר בארצות הברית משתמשים בבריינפופ, שזה יפה מאוד לכל הדעות, או לפחות לדעתי. היא העלתה את השאלות מה נחשב כמדד להצלחה מבחינתם, והעלתה 6 נקודות המנחות אותם בהכנת הסרטונים:
1. המחשה
2. הנאה
3. הנעה
4. גירוי
5. חוויה
6. סקרנות
לדבריה, הסרטונים יוצרים את החיבור בין החלק הרגשי לחלק הקוגניטיבי. מעניין.
הטוב והדוב
איך אני מסכם את המושב? – בעיקר ברוח דבריו של פרופסור סלומון. הוא ציין שבעבר היה חסיד נלהב של הטכנולוגיה בחינוך, אבל יבול המחקרים האחרונים בעולם כולו מציג תמונה מאכזבת ביותר שאינה לטובת הטכנולוגיה. ובנקודה זו כדאי לקרוא מה בדיוק אומרים המחקרים, כי מנקודת מבטי הן מעודדים ביותר: לא עוד שפיכה של כסף על ציוד מחשבים בלא הבחנה, אלא התמקדות בפרויקטים ספציפיים ובדרכים מאוד מסוימות שמוכיחות גם מבחינה מחקרית כי הן מצליחות בקידום הלמידה.
סביב שולחנות ארוחת הערב התרשמתי כי המשתתפים סברו שהמושב על הטכנולוגיה בחינוך, זה שדיברו עליו עכשיו, עשה שירות דוב לנושא: המסרים שעברו – אם בצורת ההצגה ואם במסרים שנאמרו – לא עודדו את האנשים בכדאיות ההשקעה בטכנולוגיה בחינוך. ולזה כדאי להשקיע מחשבה, איך מעבירים את המסר בצורה ברורה ונהירה לכלל הציבור.
