קבלת החלטות בעידן של עודף מידע או: נולדה לי בת

"זה הכול שטויות של אנשים שקוראים יותר מדי באינטרנט" (רופא חשוב בבית יולדות)

ב-28 בנובמבר נולדה לי בת במזל טוב.

ללידה קדם תהליך של אי ודאות בנוגע להחלטות שיש לקבל. היום, כך התברר לנו, רופאים מאפשרים לבני אדם לקבל החלטות לגבי עצמם. יש לכך כמובן יתרונות – אני אומר זאת בתור אדם שמחזיק מעצמו נאור –  אבל יש גם כמה וכמה חסרונות. למשל: יום לפני תאריך הלידה המשוער (תל"ם בלשון ההריוניות) הגענו למיון יולדות עם צירים. רגע לפני ששחררו אותנו הביתה בתואנה שאלה צירים ממש לא רציניים, התגלה באולטרסאונד שהתינוקת התגלגלה למצג עכוז.

 

כיוון שהצירים כבר החלו והתל"ם מתקרב, הוצגו לפנינו שתי אפשרויות:

1.      היפוך חיצוני של העוברית בידי רופא מומחה להיפוכים.

2.      ניתוח קיסרי – ומהר, לפני שהצירים יתפתחו.

שלב א': חיפוש מידע בשיחות א-פורמליות

ההיפוך, כך הסביר לנו רופא צעיר ואדיב, נעשה ממש צמוד לחדר ניתוח, כדי שאם חס וחלילה חס ושלום משהו משתבש, עוֹברים מהר לבצע ניתוח קיסרי. אם ההיפוך מתבצע למישרין – יש שתי אפשרויות: לשלוח את האימא (וגם את האבא) הביתה לחכות שיתפתחו צירים באופן טבעי ולחזור ללידה טבעית (מניסיון העבר, אצלנו זה יכול לקחת עוד שבועיים תמימים), או לתת משהו מזרז, כדי לשלול את האפשרות שהתינוקת הפעלתנית שלנו תקפוץ שוב למצג החביב עליה. כדי שההיפוך יצליח, הוסבר לנו, ניתן לאם חומר שמסייע בהרפיית הרחם.

חשבנו חשבנו חשבנו חשבנו בערך עשר דקות. זה הזמן שניתן לנו להתלבט אם אנחנו רוצים להזמין תור למהפך למחרת בבוקר או שאנחנו מוותרים על כך לטובת הזוג שהיה אחרינו בתור.

"מה יכול להיות?" אמרה לנו המיילדת, "בתור מי שלפני חצי שעה ביקשו בכל לשון של בקשה את החדר ללידה טבעית והפצירו בצוות שלא להציע לנו אפידורל, עדיף לכם לנסות את ההיפוך קודם. אבל קחו את הזמן שלכם (10 שעות, כן? בערך הזמן להזניק את הסבתא מהגליל כדי לשלוח את שני הגדולים למוסדות החינוך למחרת בבוקר), וקבלו החלטה בדרך אינטליגנטית, כמו שאתם רגילים". קלטה אותנו, מה?

שלב ב': חיפוש מידע באינטרנט

הלכנו הביתה שקועים בשרעפים, הזעקנו את הסבתא (היא תתייצב ב-4 בבוקר, הבטיחה. ככה זה אצל מושבניקים), והתחלנו לחפש מידע באינטרנט.

תקפנו באופן כללי שתי שאילתות: היפוך וניתוח קיסרי.  

היפוך

רק לשם דוגמה: המילה היפוך עובר  בגוגל נותנת 16,300 תוצאות וזה רק בעברית. קחו בחשבון שמלבד הפרוצדורות הרפואיות והמיסטיות יש גם יתרונות ותופעות לוואי, וגם מומחה כפר-סבאי שידוע כבעל שיעור גבוה של הצלחה בהיפוכיו. עד הרגע שצץ שמו לפחות המילה ליס (כלומר בית היולדות שבבית החולים איכילוב) הייתה נתון די נתון, לא חשבנו שגם כאן צריך לבוא תהליך של קבלת החלטות.

ניתוח

והמידע שופע – על כל פיפס יש עשרות פרטי מידע לכאן ולכאן, אנשים שמספרים מניסיונם האישי ומניסיונה של הדודה, אישים המפרטים מתוך ניסיונם המקצועי ומתוך לקחים של קולגות ועמיתים (שזה אותו הדבר), ולכל פריט יש תגובות ותגובי-תגובות וגיבובי גיבובים וכהנה וכהנה. ואם להיפוך יש תופעות לוואי, שלא תדעו אילו תופעות לוואי מצאנו ברשת לניתוח. אז אמנם זה ממש מלכותי, או לפחות קיסרי, לצאת לאוויר העולם דרך דופן הבטן, בלי צירים, בלי האי-ודאות המתלווה ללידה "רגילה" – בתוך כמה דקות התינוק צורח בחוץ, וכל מה שנשאר זה לסגור ולתפור. אבל יש המון דעות על כך שזה ניתוח ככל הניתוחים, ולא מהפשוטים שבהם, ויש בו סיכונים, וההחלמה הרבה יותר ארוכה מהחלמה מלידה רגילה, ו… טוב, אם אתם חפצים במידע נוסף חפשו באינטרנט.

אז לא פשוט להכריע. ממש לא פשוט.

למחרת הבוקר התייצבנו במיון יולדות. הפעם לא הרופא הצעיר והנחמד היה אלא רופא מבוגר ונחמד, בכיר ממנו בהרבה, שנעשה פחות ופחות סבלני ככל שהתברר לו כיצד בילינו את שעות הערב, הלילה והשחר  עד שהגענו אליו. "המהפֱך פנוי לקבל אתכם", הוא אמר לנו, "יש לכם שאלות?"

ודאי שהיו לנו. למשל: קראנו באינטרנט שהחומר שניתן ליולדת לפני ההיפוך עלול לגרום לה למצוקת ראות. לא שאנחנו מבינים בזה משהו, אבל לאור הידיעות בעיתונות על יולדות שלא שרדו לידה פשוטה, הקישור בין המילים מצוקה ו-ראות היה מלחיץ במיוחד. "נכון", השיב הרופא בזהירות, "אבל דבר כזה קורה בערך אחת ל-10,000 לידות. אגב, במה אתם עוסקים?"

לא שזה כזה רלוונטי, אבל מה שברור לי בשלב זה הוא שטוב שיש מידע, רק שכדאי שיהיה גם מישהו שיכניס אותך לפרופורציות בעקבות המידע שצרכת.

האולטרסאונד  שוב שינה את כיוון ההחלטה שלנו, לאחר שבדיקה שגרתית טרום-היפוכית הראתה על עוברית במשקל של 4 קילוגרמים שלמים. "אני לא מחפשת הרפתקאות", אמרה האישה, ובחרה בלי שהיות בניתוח קיסרי.

בחינת ההחלטה שהתקבלה בפרספקטיבה של זמן

בדיעבד ובסיכומו של עניין, כל ההחלטות שהתקבלו היו נכונות בשבילנו לרגע קבלתן. נכון שהתאוששות מניתוח קיסרי ארוכה ומורכבת יותר, ואולם בהשוואה ללידות קודמות היא הייתה נכונה יותר לנו כמשפחה עם ילדים. כולל העובדה הנחמדה שיודעים בדיוק מתי תתבצע הלידה ובתוך כמה זמן מתחילת הפרוצדורה תצא התינוקת לאור. אה… לאוויר העולם.

 

כל תכנית היא בסיס לשינויים

כל סעיפי תכנית הלידה המפורטת שהכנו בבית מראש חלפו ועפו עם הרוח: לא אורות מעומעמים, לא מוזיקה רוגעת, גם לא נרות ריחניים. הדבר היחידי שביקשנו ושיכול להתממש בנסיבות האלה היה שאחיות מחלקת הילודים לא ירחצו את התינוקת מיד עם הגיעה למחלקה, אלא ימתינו עד שכל ה-ורניקס (המעטה הלבנבן שמכסה את עורו של העובר ברחם) ייספג בעורה.

"אה, אתם מהאינטרנט" אמרה האחות הקשישה ומסרה לידי את התינוקת ששמי רשום על פתק ורד מעל ראשה, "רק אתם באים עם השטויות האלה".

שטויות? אינטרנט? אולי. דבר אחד אני יכול להבטיח לכם: כזה ריח תינוקות לא הרחתם מימיכם.  

ועוד נקודה על  חוויית בית החולים

72 שעות שהו האישה והבת בבית היולדות, וכמעט כמו בצימר בגליל הודיעונו שעד 11 בבוקר יש לפנות את המיטה. האשפוז לאחר ניתוח קיסרי בישראל אורך 5 ימים. אתם יכולים לספור את השעות איך שבא לכם, אבל באיכילוב  – בית היולדות המועדף עלינו ושחזרנו אליו כבר פעם שלישית ואף יצאנו מרוצים מהיחס האישי ומאיכות הטיפול – באותם שלושה ימים היה עומס של לידות, אז "אתם יכולים לקחת חדר במלונית", הציעו לנו בנדיבות. "זה יעלה לכם רק 850 שקלים ללילה". מה אומר ומה אגיד, מזל שלא הודיעו לנו מיד אחרי שסיימו לתפור כי היולדת יכולה ללכת הביתה. וזו נקודת מבט אישית על ה"רפואה הציבורית" כיום.

פורסם ב-23 בדצמבר 2006 בשעה 19:16 קטגוריות: אישי | תגובות (6)

קבלת החלטות בעידן של עודף מידע או: נולדה לי בת

"זה הכול שטויות של אנשים שקוראים יותר מדי באינטרנט" (רופא חשוב בבית יולדות)

ב-28 בנובמבר נולדה לי בת במזל טוב.

ללידה קדם תהליך של אי ודאות בנוגע להחלטות שיש לקבל. היום, כך התברר לנו, רופאים מאפשרים לבני אדם לקבל החלטות לגבי עצמם. יש לכך כמובן יתרונות – אני אומר זאת בתור אדם שמחזיק מעצמו נאור –  אבל יש גם כמה וכמה חסרונות. למשל: יום לפני תאריך הלידה המשוער (תל"ם בלשון ההריוניות) הגענו למיון יולדות עם צירים. רגע לפני ששחררו אותנו הביתה בתואנה שאלה צירים ממש לא רציניים, התגלה באולטרסאונד שהתינוקת התגלגלה למצג עכוז.

 

כיוון שהצירים כבר החלו והתל"ם מתקרב, הוצגו לפנינו שתי אפשרויות:

1.      היפוך חיצוני של העוברית בידי רופא מומחה להיפוכים.

2.      ניתוח קיסרי – ומהר, לפני שהצירים יתפתחו.

שלב א': חיפוש מידע בשיחות א-פורמליות

ההיפוך, כך הסביר לנו רופא צעיר ואדיב, נעשה ממש צמוד לחדר ניתוח, כדי שאם חס וחלילה חס ושלום משהו משתבש, עוֹברים מהר לבצע ניתוח קיסרי. אם ההיפוך מתבצע למישרין – יש שתי אפשרויות: לשלוח את האימא (וגם את האבא) הביתה לחכות שיתפתחו צירים באופן טבעי ולחזור ללידה טבעית (מניסיון העבר, אצלנו זה יכול לקחת עוד שבועיים תמימים), או לתת משהו מזרז, כדי לשלול את האפשרות שהתינוקת הפעלתנית שלנו תקפוץ שוב למצג החביב עליה. כדי שההיפוך יצליח, הוסבר לנו, ניתן לאם חומר שמסייע בהרפיית הרחם.

חשבנו חשבנו חשבנו חשבנו בערך עשר דקות. זה הזמן שניתן לנו להתלבט אם אנחנו רוצים להזמין תור למהפך למחרת בבוקר או שאנחנו מוותרים על כך לטובת הזוג שהיה אחרינו בתור.

"מה יכול להיות?" אמרה לנו המיילדת, "בתור מי שלפני חצי שעה ביקשו בכל לשון של בקשה את החדר ללידה טבעית והפצירו בצוות שלא להציע לנו אפידורל, עדיף לכם לנסות את ההיפוך קודם. אבל קחו את הזמן שלכם (10 שעות, כן? בערך הזמן להזניק את הסבתא מהגליל כדי לשלוח את שני הגדולים למוסדות החינוך למחרת בבוקר), וקבלו החלטה בדרך אינטליגנטית, כמו שאתם רגילים". קלטה אותנו, מה?

שלב ב': חיפוש מידע באינטרנט

הלכנו הביתה שקועים בשרעפים, הזעקנו את הסבתא (היא תתייצב ב-4 בבוקר, הבטיחה. ככה זה אצל מושבניקים), והתחלנו לחפש מידע באינטרנט.

תקפנו באופן כללי שתי שאילתות: היפוך וניתוח קיסרי.  

היפוך

רק לשם דוגמה: המילה היפוך עובר  בגוגל נותנת 16,300 תוצאות וזה רק בעברית. קחו בחשבון שמלבד הפרוצדורות הרפואיות והמיסטיות יש גם יתרונות ותופעות לוואי, וגם מומחה כפר-סבאי שידוע כבעל שיעור גבוה של הצלחה בהיפוכיו. עד הרגע שצץ שמו לפחות המילה ליס (כלומר בית היולדות שבבית החולים איכילוב) הייתה נתון די נתון, לא חשבנו שגם כאן צריך לבוא תהליך של קבלת החלטות.

ניתוח

והמידע שופע – על כל פיפס יש עשרות פרטי מידע לכאן ולכאן, אנשים שמספרים מניסיונם האישי ומניסיונה של הדודה, אישים המפרטים מתוך ניסיונם המקצועי ומתוך לקחים של קולגות ועמיתים (שזה אותו הדבר), ולכל פריט יש תגובות ותגובי-תגובות וגיבובי גיבובים וכהנה וכהנה. ואם להיפוך יש תופעות לוואי, שלא תדעו אילו תופעות לוואי מצאנו ברשת לניתוח. אז אמנם זה ממש מלכותי, או לפחות קיסרי, לצאת לאוויר העולם דרך דופן הבטן, בלי צירים, בלי האי-ודאות המתלווה ללידה "רגילה" – בתוך כמה דקות התינוק צורח בחוץ, וכל מה שנשאר זה לסגור ולתפור. אבל יש המון דעות על כך שזה ניתוח ככל הניתוחים, ולא מהפשוטים שבהם, ויש בו סיכונים, וההחלמה הרבה יותר ארוכה מהחלמה מלידה רגילה, ו… טוב, אם אתם חפצים במידע נוסף חפשו באינטרנט.

אז לא פשוט להכריע. ממש לא פשוט.

למחרת הבוקר התייצבנו במיון יולדות. הפעם לא הרופא הצעיר והנחמד היה אלא רופא מבוגר ונחמד, בכיר ממנו בהרבה, שנעשה פחות ופחות סבלני ככל שהתברר לו כיצד בילינו את שעות הערב, הלילה והשחר  עד שהגענו אליו. "המהפֱך פנוי לקבל אתכם", הוא אמר לנו, "יש לכם שאלות?"

ודאי שהיו לנו. למשל: קראנו באינטרנט שהחומר שניתן ליולדת לפני ההיפוך עלול לגרום לה למצוקת ראות. לא שאנחנו מבינים בזה משהו, אבל לאור הידיעות בעיתונות על יולדות שלא שרדו לידה פשוטה, הקישור בין המילים מצוקה ו-ראות היה מלחיץ במיוחד. "נכון", השיב הרופא בזהירות, "אבל דבר כזה קורה בערך אחת ל-10,000 לידות. אגב, במה אתם עוסקים?"

לא שזה כזה רלוונטי, אבל מה שברור לי בשלב זה הוא שטוב שיש מידע, רק שכדאי שיהיה גם מישהו שיכניס אותך לפרופורציות בעקבות המידע שצרכת.

האולטרסאונד  שוב שינה את כיוון ההחלטה שלנו, לאחר שבדיקה שגרתית טרום-היפוכית הראתה על עוברית במשקל של 4 קילוגרמים שלמים. "אני לא מחפשת הרפתקאות", אמרה האישה, ובחרה בלי שהיות בניתוח קיסרי.

בחינת ההחלטה שהתקבלה בפרספקטיבה של זמן

בדיעבד ובסיכומו של עניין, כל ההחלטות שהתקבלו היו נכונות בשבילנו לרגע קבלתן. נכון שהתאוששות מניתוח קיסרי ארוכה ומורכבת יותר, ואולם בהשוואה ללידות קודמות היא הייתה נכונה יותר לנו כמשפחה עם ילדים. כולל העובדה הנחמדה שיודעים בדיוק מתי תתבצע הלידה ובתוך כמה זמן מתחילת הפרוצדורה תצא התינוקת לאור. אה… לאוויר העולם.

 

כל תכנית היא בסיס לשינויים

כל סעיפי תכנית הלידה המפורטת שהכנו בבית מראש חלפו ועפו עם הרוח: לא אורות מעומעמים, לא מוזיקה רוגעת, גם לא נרות ריחניים. הדבר היחידי שביקשנו ושיכול להתממש בנסיבות האלה היה שאחיות מחלקת הילודים לא ירחצו את התינוקת מיד עם הגיעה למחלקה, אלא ימתינו עד שכל ה-ורניקס (המעטה הלבנבן שמכסה את עורו של העובר ברחם) ייספג בעורה.

"אה, אתם מהאינטרנט" אמרה האחות הקשישה ומסרה לידי את התינוקת ששמי רשום על פתק ורד מעל ראשה, "רק אתם באים עם השטויות האלה".

שטויות? אינטרנט? אולי. דבר אחד אני יכול להבטיח לכם: כזה ריח תינוקות לא הרחתם מימיכם.  

ועוד נקודה על  חוויית בית החולים

72 שעות שהו האישה והבת בבית היולדות, וכמעט כמו בצימר בגליל הודיעונו שעד 11 בבוקר יש לפנות את המיטה. האשפוז לאחר ניתוח קיסרי בישראל אורך 5 ימים. אתם יכולים לספור את השעות איך שבא לכם, אבל באיכילוב  – בית היולדות המועדף עלינו ושחזרנו אליו כבר פעם שלישית ואף יצאנו מרוצים מהיחס האישי ומאיכות הטיפול – באותם שלושה ימים היה עומס של לידות, אז "אתם יכולים לקחת חדר במלונית", הציעו לנו בנדיבות. "זה יעלה לכם רק 850 שקלים ללילה". מה אומר ומה אגיד, מזל שלא הודיעו לנו מיד אחרי שסיימו לתפור כי היולדת יכולה ללכת הביתה. וזו נקודת מבט אישית על ה"רפואה הציבורית" כיום.

פורסם ב-23 בדצמבר 2006 בשעה 17:16 קטגוריות: אישי | פרסם תגובה

ישראל 2006 – תמונת מצב

ב-22 בנובמבר נערך בכנסת דיון בנושא המיחשוב בחינוך. בדיון הוצגו הנתונים  של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת. להלן תמצית הנתונים מתוך אתר NFC:

 

·        היעד של משרד החינוך בשנת 2000 – מחשב לכל 10 תלמידים.

·        היעד של משרד החינוך בשנת 2006 – מחשב לכל 5 תלמידים.

 

נכון להיום:

·        מחשב לכל 12.2 תלמידים.

·        74% מתוך 3,825 בתי ספר בישראל ממוחשבים. המשמעות היא ש-994 בתי ספר אינם ממוחשבים כלל.

·        60% מתוך 3,825 בתי ספר בישראל מחוברים לאינטרנט. משמעות הדבר: 1530 בתי ספר כלל אינם מחוברים לאינטרנט.

 

 

פורסם ב-23 בנובמבר 2006 בשעה 13:21 קטגוריות: בקצרה | פרסם תגובה

ישראל 2006 – תמונת מצב

ב-22 בנובמבר נערך בכנסת דיון בנושא המיחשוב בחינוך. בדיון הוצגו הנתונים  של מחלקת המחקר והמידע של הכנסת. להלן תמצית הנתונים מתוך אתר NFC:

 

·        היעד של משרד החינוך בשנת 2000 – מחשב לכל 10 תלמידים.

·        היעד של משרד החינוך בשנת 2006 – מחשב לכל 5 תלמידים.

 

נכון להיום:

·        מחשב לכל 12.2 תלמידים.

·        74% מתוך 3,825 בתי ספר בישראל ממוחשבים. המשמעות היא ש-994 בתי ספר אינם ממוחשבים כלל.

·        60% מתוך 3,825 בתי ספר בישראל מחוברים לאינטרנט. משמעות הדבר: 1530 בתי ספר כלל אינם מחוברים לאינטרנט.

 

 

פורסם ב-23 בנובמבר 2006 בשעה 11:21 קטגוריות: בקצרה | פרסם תגובה

Web 2.0 וחינוך

מאז הולדת ווב 2.0 מדברים (שוב) על יצירת תכנים בידי הגולשים. את התשובה לשאלה אם באמת מרבית הגולשים תורמים תכנים איכותיים לאתרים שהם מבקרים בהם אשאיר לפעם אחרת או לכותב אחר. הפעם אנסה להציג את המורים כגולשים בעידן הווב 2.0

 

תוכן מהגולשים – האומנם?

 

ביום שלישי 14 בנובמבר צוין יום השימושיות הבינלאומי. upa Israel  ציינו את היום בכנס מכובד ומעניין  באוניברסיטה הפתוחה. פרופסור שיזף רפאלי, שהיה בין הדוברים, הציג מצגת שכותרתה "תכנון לאינטראקציה – מה משפיע על השתתפות המשתמשים". רפאלי הציג את הסיבות השונות שמביאות אנשים להשתתף באופן פעיל באתרי אינטרנט, ונתן דוגמות מוויקיפדיה, יאהו וגוגל. בין השאר הוא דיבר על כך שהתופעה הולכת ומתרחבת.

 

במקביל, קראתי את הניתוח של ימי גליק על המיזם של alltogather ובעיית 89-10-1 – בתמציתיות הוא מבטא את הרעיון כך: "אם אבצע הכללה בלתי מדוייקת בעליל אך מועילה להפליא הרי שמיעוט זניח מכלל הגולשים באתרי תוכן תורמים לאתר תכנים משמעותיים – בסביבות האחוז הבודד. עוד 10 אחוז משתתפים באתר בצורה פעילה – משאירים טוקבקים, מדרגים תכנים ומצטרפים לקבוצות פעילות. שאר הגולשים פשוט צורכים את התכנים".

 

המורים כיצרני תכנים

הנתון הזה הזכיר לי כי בשנת 2000 עשינו בדיקה מדגמית של ההשתתפות באתרי האינטרנט שלנו בדגש על הפורומים, והתוצאה  הייתה 1 ל-10, היינו על כל משתתף פעיל ומגיב היו 10 קוראים פאסיביים, בזמנו כינו אותם "עורבנים" – אלה שמשקיפים מהגדר ואינם תורמים באופן פעיל לקהילה הווירטואלית.

בשנת 2002, כשערכנו בדיקה דומה, נרשמה מעין "התפרצות" של השתתפות המורים באופן אקטיבי – עלייה דרמתית ביצירת תכנים והעלאתם לאינטרנט. ראוי לציין כי ייצור התוכן הזה היה למטרות מקצועיות-אישיות, ולא למטרות שיתוף. ואולם אני לפחות חשבתי שזה השלב הבא.

העובדות בשטח שונות לגמרי: מאז אין עלייה במספר המורים שמצטרפים לפעילות יצירת התוכן באינטרנט, ואילו אצלנו אף חזרו למודלים מוקדמים של יצירת תוכן בידי מומחים וצריכתם בידי המורים, בלא יכולת של המורים להוסיף תכנים משל עצמם.

 

בתקופה האחרונה, אולי במסגרת גל ה-web 2.0 , החלטנו לבחון כמה פיתוחים של כלים שיתופיים למורים על מנת לעודד את השיתופיות, ולמעשה להצטרף לגל החברתי שעובר על  העולם באינטרנט. תוך כדי הניתוח הראשוני שערכנו בחנו את קהל היעד – מורים – וניסינו לזהות את הצרכים שמיזם כזה יכול לספק. אם לא היינו מודעים לאוכלוסייה שאנו עובדים איתה ואלמלא הבדיקות שערכנו בשנים קודמות, היינו מופתעים מאוד לגלות חוסר רצון למיזם מהסוג הזה ואף להתנגדות. כיוון שאנחנו כן מכירים – הופתענו פחות. מכל מקום, תוצאות הבחינה הובילו אותנו להקפיא כרגע את המוצר שחשבנו עליו, ולנסות לתקוף את הבעיה מכיוון אחר. בבוא הזמן אולי אחשוף את מה שיש להראות.

 

מה הבעיה?

ישנן הרבה סיבות לכך שמורים נרתעים משיתוף תכנים באינטרנט, למשל:

  • כשמורה נכנס לכיתה, הוא עומד לבד מול התלמידים. כשהתכנים שהוא מייצר נמצאים באינטרנט, הוא מאבד את האוטונומיה שלו בכיתה ואת האינטימיות שלו עם קהל תלמידיו.
  • העלאת התכנים והפעילויות שהמורה מפתח לאינטרנט חושפת אותו לביקורת, ולא לכולם מתחשק לעמוד באופן מתמשך תחת זכוכית מגדלת של כל העולם כל הזמן, במיוחד כשמדובר בעמיתים שלו ובממונים עליו מבחינה מקצועית וניהולית.
  • יש מורים שמעתיקים חומרים מספרים ועצם העלאתם לאינטרנט מביאה את הפרת זכויות היוצרים לחשיפה הרבה יותר גדולה מאשר בתוך הכיתה.
  • וכמובן הטיעון של המורים הוותיקים: "כל כך הרבה שנים עבדתי על הכנת הקלסר עב הכרס שלי. למה שאני אפתח אותו עכשיו לכל דכפין עצל וחסר ניסיון?

 

המסקנה העיקרית שלי מכל התהליך היא כי הסוגיה של שיתוף תכנים אצל מורים אינה קשורה לעולם הרשתות החברתיות באינטרנט אלא נובעת יותר מתחום ניהול הידע הארגוני. יש למצוא את הכלים הארגוניים, במשרד החינוך או לחלופין בבית הספר עצמו, שבאמצעותם אפשר למעשה לנהל את הידע הארגוני – במקרה זה הוראת מקצוע מסוים בבית ספר. באמצעות כלים אלו נוכל לשפר את מקצועיותם של המורים, את דרכי ההוראה שלהם ואת היכולת לתת מענה טוב יותר לתלמידים.

 

אז מה הפתרון?

לפחות כשמדובר במורים, אי אפשר לצפות כי פעילויות מהסוג של  web 2.0 יבוצעו בצורה וולונטרית. חוץ ממקרים מקומיים של מובילים   יש צורך ליזום פעילות מאורגנת בבתי הספר: על בסיס צוותי ההוראה של כל מקצוע ובאמצעות כלים לניהול ידע ליצור את בסיסי הידע הדרושים לקידום בית הספר, ובשורה התחתונה – קידום הישגי התלמידים.

 

פורסם ב-18 בנובמבר 2006 בשעה 18:17 קטגוריות: אינטרנט | תגובות (7)

Web 2.0 וחינוך

מאז הולדת ווב 2.0 מדברים (שוב) על יצירת תכנים בידי הגולשים. את התשובה לשאלה אם באמת מרבית הגולשים תורמים תכנים איכותיים לאתרים שהם מבקרים בהם אשאיר לפעם אחרת או לכותב אחר. הפעם אנסה להציג את המורים כגולשים בעידן הווב 2.0

 

תוכן מהגולשים – האומנם?

 

ביום שלישי 14 בנובמבר צוין יום השימושיות הבינלאומי. upa Israel  ציינו את היום בכנס מכובד ומעניין  באוניברסיטה הפתוחה. פרופסור שיזף רפאלי, שהיה בין הדוברים, הציג מצגת שכותרתה "תכנון לאינטראקציה – מה משפיע על השתתפות המשתמשים". רפאלי הציג את הסיבות השונות שמביאות אנשים להשתתף באופן פעיל באתרי אינטרנט, ונתן דוגמות מוויקיפדיה, יאהו וגוגל. בין השאר הוא דיבר על כך שהתופעה הולכת ומתרחבת.

 

במקביל, קראתי את הניתוח של ימי גליק על המיזם של alltogather ובעיית 89-10-1 – בתמציתיות הוא מבטא את הרעיון כך: "אם אבצע הכללה בלתי מדוייקת בעליל אך מועילה להפליא הרי שמיעוט זניח מכלל הגולשים באתרי תוכן תורמים לאתר תכנים משמעותיים – בסביבות האחוז הבודד. עוד 10 אחוז משתתפים באתר בצורה פעילה – משאירים טוקבקים, מדרגים תכנים ומצטרפים לקבוצות פעילות. שאר הגולשים פשוט צורכים את התכנים".

 

המורים כיצרני תכנים

הנתון הזה הזכיר לי כי בשנת 2000 עשינו בדיקה מדגמית של ההשתתפות באתרי האינטרנט שלנו בדגש על הפורומים, והתוצאה  הייתה 1 ל-10, היינו על כל משתתף פעיל ומגיב היו 10 קוראים פאסיביים, בזמנו כינו אותם "עורבנים" – אלה שמשקיפים מהגדר ואינם תורמים באופן פעיל לקהילה הווירטואלית.

בשנת 2002, כשערכנו בדיקה דומה, נרשמה מעין "התפרצות" של השתתפות המורים באופן אקטיבי – עלייה דרמתית ביצירת תכנים והעלאתם לאינטרנט. ראוי לציין כי ייצור התוכן הזה היה למטרות מקצועיות-אישיות, ולא למטרות שיתוף. ואולם אני לפחות חשבתי שזה השלב הבא.

העובדות בשטח שונות לגמרי: מאז אין עלייה במספר המורים שמצטרפים לפעילות יצירת התוכן באינטרנט, ואילו אצלנו אף חזרו למודלים מוקדמים של יצירת תוכן בידי מומחים וצריכתם בידי המורים, בלא יכולת של המורים להוסיף תכנים משל עצמם.

 

בתקופה האחרונה, אולי במסגרת גל ה-web 2.0 , החלטנו לבחון כמה פיתוחים של כלים שיתופיים למורים על מנת לעודד את השיתופיות, ולמעשה להצטרף לגל החברתי שעובר על  העולם באינטרנט. תוך כדי הניתוח הראשוני שערכנו בחנו את קהל היעד – מורים – וניסינו לזהות את הצרכים שמיזם כזה יכול לספק. אם לא היינו מודעים לאוכלוסייה שאנו עובדים איתה ואלמלא הבדיקות שערכנו בשנים קודמות, היינו מופתעים מאוד לגלות חוסר רצון למיזם מהסוג הזה ואף להתנגדות. כיוון שאנחנו כן מכירים – הופתענו פחות. מכל מקום, תוצאות הבחינה הובילו אותנו להקפיא כרגע את המוצר שחשבנו עליו, ולנסות לתקוף את הבעיה מכיוון אחר. בבוא הזמן אולי אחשוף את מה שיש להראות.

 

מה הבעיה?

ישנן הרבה סיבות לכך שמורים נרתעים משיתוף תכנים באינטרנט, למשל:

  • כשמורה נכנס לכיתה, הוא עומד לבד מול התלמידים. כשהתכנים שהוא מייצר נמצאים באינטרנט, הוא מאבד את האוטונומיה שלו בכיתה ואת האינטימיות שלו עם קהל תלמידיו.
  • העלאת התכנים והפעילויות שהמורה מפתח לאינטרנט חושפת אותו לביקורת, ולא לכולם מתחשק לעמוד באופן מתמשך תחת זכוכית מגדלת של כל העולם כל הזמן, במיוחד כשמדובר בעמיתים שלו ובממונים עליו מבחינה מקצועית וניהולית.
  • יש מורים שמעתיקים חומרים מספרים ועצם העלאתם לאינטרנט מביאה את הפרת זכויות היוצרים לחשיפה הרבה יותר גדולה מאשר בתוך הכיתה.
  • וכמובן הטיעון של המורים הוותיקים: "כל כך הרבה שנים עבדתי על הכנת הקלסר עב הכרס שלי. למה שאני אפתח אותו עכשיו לכל דכפין עצל וחסר ניסיון?

 

המסקנה העיקרית שלי מכל התהליך היא כי הסוגיה של שיתוף תכנים אצל מורים אינה קשורה לעולם הרשתות החברתיות באינטרנט אלא נובעת יותר מתחום ניהול הידע הארגוני. יש למצוא את הכלים הארגוניים, במשרד החינוך או לחלופין בבית הספר עצמו, שבאמצעותם אפשר למעשה לנהל את הידע הארגוני – במקרה זה הוראת מקצוע מסוים בבית ספר. באמצעות כלים אלו נוכל לשפר את מקצועיותם של המורים, את דרכי ההוראה שלהם ואת היכולת לתת מענה טוב יותר לתלמידים.

 

אז מה הפתרון?

לפחות כשמדובר במורים, אי אפשר לצפות כי פעילויות מהסוג של  web 2.0 יבוצעו בצורה וולונטרית. חוץ ממקרים מקומיים של מובילים   יש צורך ליזום פעילות מאורגנת בבתי הספר: על בסיס צוותי ההוראה של כל מקצוע ובאמצעות כלים לניהול ידע ליצור את בסיסי הידע הדרושים לקידום בית הספר, ובשורה התחתונה – קידום הישגי התלמידים.

 

פורסם ב-18 בנובמבר 2006 בשעה 16:17 קטגוריות: אינטרנט | פרסם תגובה

Say yes – החיבור בין האינטרנט לטלוויזיה

כחלק מדרישות התפקיד או אולי כחלק מנטיותיי האקספרימנטאליות אני מנסה תמיד שירותים חדשים, על אחת כמה וכמה שירותים באינטרנט. הדף של הרובופורם שלי מלא במאות חשבונות באתרים אינטרנט כאלה ואחרים. וכך לאחרונה אני מנסה את השירות החדש של my YES  – ממליץ השידורים הרשמי של הטלוויזיה בלווין. האתר בנוי כ-web 2.0  קלאסי עם ajax שחוסך את הפניות לשרת. אהיה סלחן לריבוי התקלות הטכניות בשירות החדש – שלפחות על פי הפרסומים הושק רשמית – הבחירות שלך לא נשמרות, האתר לא פועל בצורה מלאה  לא במוזילה ולא באקספלורר 7. נתעלם גם מבעיות ממשק המשתמש שנתקלתי בהן המינוריות שבהן הן  החלוקה המוזרה בתפריט הבחירה לסרטים/ז'אנרים ומצד שני הצגתם ב-2 קטגוריות נפרדות, או לחלופין, הצגת מספר התוכניות/סרטים המתאימים  –  עם טעינת הדף מופיעות רק התוכניות של הערב ואילו בבוקר, צהריים ובלילה רק לאחר עיון תוכל לקבל את מספר התוכניות, כן, והבנתי כי כברירת מחדל מופיעות התוכניות הרלוונטיות לשעה בה נכנסת לשירות.

 

הדבר המשמעותי ביותר שחסר בכל השירות הזה הוא החיבור שלו לממיר שלי. טרחתי והכנתי רשימה של העדפותיי, מן הראוי שאוכל להגיע לאתר דרך הטלוויזיה שלי ולחסוך את השהיה מול האינטרנט, אפילו היה מתאים לי אפשרות להגדיר שאני מוכן לקבל התראות על מסך הטלוויזיה על תוכנית שהכנסתי למומלצים.  בשורה תחתונה לתכנן ולערוך דרך האינטרנט ולצרוך דרך הטלוויזיה.

פורסם ב-10 בנובמבר 2006 בשעה 16:30 קטגוריות: בקצרה | פרסם תגובה

בית הספר – השינוי הארגוני

 

אין עוררין כי התקשוב הוא חלק בלתי נפרד מהחינוך לפחות בתחום ההצהרה

בתחום העשייה נדרשת עוד כברת דרך כדי להפוך את זה לחלק בלתי נפרד מחיי החינוך ולמה הכוונה? נדרש שינוי ארגוני כדי להטמיע את התקשוב להלן מספר דוגמאות לשינויים נדרשים:

ברמת משרד החינוך:

בחינות – כל בחינות הבגרות מתבצעות עם נייר ועיפרון. חלק מהשינוי הנדרש הוא הכנסתן של בחינות ממוחשבות. כמובן שיש להתמודד עם נושא תשתיות אמין וזמין (ואולי זו גם הסיבה שאנו עדיין לא שם)

 

מנהל למידה מרחוק – הנושא נדון בהרחבה במרכז למו"פ של אורט על כך שנדרש תקן בבית הספר לתחום הלמידה מרחוק. משרה המקבילה למנהל הפדגוגי למנהל הטכני ולמנהל האדמיניסטרטיבי . במסגרת התפקיד תהיה אחריות לשלב את  נושא האינטרנט בכל מקצועות הלימוד במקומות מתאים לשלב אותם.

 

מנהל אתר האינטרנט הבית ספרי

אתר אינטרנט טוב זה אתר אינטרנט פעיל עם יד מכוונת. גם כאן נדרשת ברמה הארגונית הגדרת תפקיד מסודרת עם שכר בצידה של עורך לאתר האינטרנט בבית הספר שיקדיש  חלק ממשרתו לקידום הנושא ודחיפתו בין קהלי היעד השונים באתר

פורסם ב-12 באוקטובר 2006 בשעה 20:05 קטגוריות: חינוך | פרסם תגובה

פישינג בחינוך

הפתיע אותי מאוד לגלות ש"קרעקרים" (שזה יותר מהכיוון האידישאי מאשר מהמונח הקראקרי), משקיעים בפישינג באתרי חינוך. ניחא, אני יכול להבין ניסיונות פריצה למערכות המנב"ס (מערכת ניהול בית ספר) למיניהן על מנת לשנות ציונים, אבל לגנוב סיסמאות לאתרי תוכן? מה הכיף בזה? – לכתוב "המורה בת זונה"? למחוק את דף העבודה בתנ"ך? זה שוה את המאמץ? 

אם המטרה היא להשפיל ולהעליב את ציבור המורות בישראל, אני חושש שהיא הושגה. משום מה כשדברים כאלה כתובים באינטרנט מורות נוטות להיפגע הרבה יותר מאשר האופציה הלא פחות מעליבה של אותה כרזה על דלת שירותי הבנות בחטיבת הביניים או באותיות סיד גדולות במגרש הכדורסל.

אני אשקר  אם אומר שהעיסוק בכל הנושא אינו גוזל זמן יקר שאפשר להשקיעו באופן יותר פרודוקטיבי ומועיל. ובכל זאת, הרעש וההמולה שיוצר הכאילו "טרור אינטרנטי" הזה רק מעודד את אותם קרעקרים לנסות שוב ושוב.
כמעט כל אחד, לא רק מי שחינוך הוא עיסוקו המקצועי, מבין שככל שתגביר את ההתרגשות והתכונה סביב מעשה קונדס שהצליח – תמשוך עוד ועוד נסיינים וחקיינים לשלוח ידם בכך. אפילו הפוסט הזה, בהנחה מופרעת שקרעקרים גולשים לבלוגים לא מגניבים כמו זה (מה לעשות, צריך להכיר במציאות), הוא בבחינת מתן תשומת לב מוגזמת לתופעה שההתייחסות הראויה לה היא התעלמות.

 

פורסם ב-12 באוקטובר 2006 בשעה 20:00 קטגוריות: אינטרנט | פרסם תגובה

ניצני המהפכה בעולם הספרים

תארו לכם את הסצנה הבאה – אתם נמצאים בחו"ל, ניו זילנד נראה לי מתאים, ואתם שומעים על ספרה החדש של הדס מטס (בקרוב השם הרשמי של הספר). אתם משתוקקים לקרוא את הספר לפני השינה עוד בניו זילנד, כי שמעתם שהספר מצחיק עד דמעות עם סוף מפתיע.

האפשרות הראשונה שעומדת לפניכם היא להזמין את הספר דרך האינטרנט ולחכות שהוא יגיע בדואר מישראל.

האפשרות השנייה היא להיכנס לחנות ספרים שמחזיקה את מכונת ה 1Book של "פסיק" ולבקש מהמוכר את הספר. המכונה תדפיס-תכרוך-תדביק-ותחתוך, ולאחר כ 8 דקות של המתנה תקבלו את הספר של הדס הישר ממכבש הדפוס.

 

במסגרת ההכנות האחרונות להדפסת הספר, חברה יקרה חיברה אותי לאודי זהר מ"פסיק פתרונות" שידפיס כמה עותקים כדי ש"נרגיש" את הספר. וכך הגעתי אל העתיד.

 

מכונת ה 1Book של "פסיק" היא מכונת דפוס לכל דבר – שמוציאה בסוף התהליך ספר שלם. אה, והיא בגודל של מכונת צילום רגילה. השימושים למכונה כזאת הם רבים כיד הדמיון הטובה, והפוטנציאל בשמים.

הדוגמה הבסיסית שאיתה התחלנו היא להגדיל את מלאי הספרים בחנות ספרים ממוצעת (ההיא בניו זילנד) ולהופכו למעשה לכמעט אינסופי. נכון, יש ליצור תחילה את המאגר שיכיל את כל הספרים בעולם, אבל כבר עכשיו יש צעדים ראשונים לגיבוש מאגר כזה.

 

אפשרות אחרת היא להדפיס ספר בהתאמה אישית. למשל ספר של הארי פוטר שאפשר לשלב בתוכו במקום האיורים המקוריים תמונה של הילד שאנו רוכשים בעבורו את הספר במתנה.

 

אפשרות נוספת היא להדפיס את הספר בפורמט אחר – באותיות גדולות לכבדי ראייה, בגודל אחר שיהיה נוח להחזיק את הספר בזמן הקריאה.

 

המהפכה שמכונה כזו יכולה לחולל היא גדולה מאוד, גם בעולם שמרני כמו עולם הספרים.

כיום המכונה בשלב האב-טיפוס, צפוי עוד פיתוח רב, אבל הדמיון והיכולת של אנשי "פסיק" הרשימו אותי מאוד. על כך נאמר: "הראש היהודי ממציא לנו פטנטים".  

http://www.1book.com/  

 

פורסם ב-21 בספטמבר 2006 בשעה 9:50 קטגוריות: טכנולוגיה | תגובות (5)