צר בפס הרחב

כזכור לכם, אנו מתכננים אתרים ללמידה באינטרנט במסגרת בית הספר. בשלב זה נעבור לנושא חשוב שיש לתת עליו את הדעת כשמתכננים אתר אינטרנט המיועד שילמדו באמצעותו במסגרת בית הספר – תקשורת.
 
המטרה הראשונית של כל האינטרנט, מאז הקמתה ועד ימינו אנו, היא העברת תכנים בין בני אדם.
כיום, בעידן הפס הרחב, אנו יכולים לצרוך תכנים עשירים כגון וידאו, קול ואינטראקציות מסוגים שונים.
רק כדי להדגים לכם עד כמה מצבכם נוח, היכנסו לעמוד שמסביר על  מהירות הקול. הדף עלה מהר, לא משהו ששווה להתעכב ולשים לב אליו, נכון?
עכשיו נחזור לבית הספר, ניכנס למעבדה עם כל הכיתה, וננסה ללמוד את השיעור הזה עם כולם. זוכרים את המצב שהצגתי בפעם הקודמת? – מעבדה אחת,  20 עמדות, 20-40 תלמידים.
מה בעצם קורה לדף המסביר את מהירות הקול כשמנסים לצפות בו  במעבדת בית הספר?
 
זה הזמן לעבור רגע לשיעור בחשבון ליסודי, ולעשות כמה חישובים:
הדף על מהירות הקול שוקל קצת יותר מ-100 קילובייט. לצורך ההדגמה נעגל אותו ל-100.
 
כדי לדבר בשפה של מהירויות תעבורה באינטרנט, נמיר את המשקל לביטים, וזה אומר:
100 קילובייט = 800 קילוביט (kilobit) = שמונה מאות אלף 800,000 ביט (bit)
במעבדת בית הספר יש 20 מחשבים, כשמכל המחשבים ניגשים לדף אינטרנט אחד, המשמעות בביטים היא:
800,000*20=16,000,000 bit
 
בית הספר מחובר לפס רחב מסוג ADSL של 2.5 מגהביט. מה המשמעות בעצם של הפס הרחב בבית הספר? בואו נחשב כמה זמן ייקח לדף להיטען במעבדת המחשבים:
16,000,000/2,500,00 = 6.4 sec
 
המשמעות: ייקח לנו 6.4 שניות להוריד את דף האינטרנט הזה למעבדה.
 
התיאור הזה לא מדויק, כי התלמידים אינם מבקשים בבת אחת רק את אותו הקובץ שהורתה להם המורה ללמוד אותו, אלא גולשים במקביל בדפדפנים אחרים לאתרים נוספים, כפי שאתם מתארים לעצמכם. חוץ מזה, בבית הספר שלנו יש (אנו מקווים) יותר ממעבדה אחת, וגם בה יש אינטרנט. בנוסף, יש מחשבים בספרייה ואולי גם בעוד מקומות בבית הספר, כמו חדר מורים ומשרד המנהל.
 
עכשיו נסו לדמיין מה קורה בכיתה כשצריך להמתין לטעינה של כל דף, איך בקלות אנחנו יכולים לאבד את הריכוז והקשב של התלמידים, שמראש נתונים להסחת הדעת כשאנו עוסקים באינטרנט.

שימו לב, גלשנו משיעור מדע וטכנולוגיה לשיעור חשבון רק לצורך המחשה, וכאן יש לציין גם כי  מעטים הם האתרים שכוללים אינטראקציות מושכות עיניים במשקל של 100 קילובייט בלבד, לרוב נמצא דפים כבדים יותר, בטח כשמדובר באפליקציות משולבות וידאו. והרי בשביל מה לו, למורה, להיפרד לשעה מהלוח והגיר הבטוחים ולהיכנס להרפתקה במעבדת המחשבים? – אך ורק אם יש באינטרנט הבטחה לאינטראקציות והמחשות שאינן יכולות להינתן בכיתה. ועל פי רוב, ככל שהאינטראקציה במחשב יותר מושכת ומעניינת, היא גם יותר כבדה. בחלק גדול מהמקרים מורים מפנים את התלמידים לאתרים שיצרו משתמשים אחרים (מורים, תלמידים ועוד), שהם מצידם אינם מקפידים על "דיאטה" של פריטי התוכן המועלים לאינטרנט, ולכן נמצא פריטי תוכן כבדים ביותר, ואני מדבר על תמונות ששוקלות יותר מ-300 קילובייט.
 
אילו פתרונות עומדים לרשותנו בעת תכנון אתרי אינטרנט לשימוש בבתי הספר?
אפשרות אחת – יצירת מערכת להפצת תכנים לשרתים המקומיים בבתי הספר. סוג של אקמאי מקומי. החיסרון הבולט: בתי ספר אינם יכולים להרשות לעצמם רכישה של שירות מסוג זה, לא כל שכן אחזקתו בתחום בית הספר. הרי יש להציב את השרת בתוך הרשת המקומית, ויש לדאוג לתחזוקה שלו גם אם היא מרחוק.
אפשרות שנייה, שיותר באה בחשבון, היא תכנון אתר אינטרנט שיטען את הדפים בצורה חכמה ומהירה. ברוח הזמן – לתכנן אותו בשיטות המקובלות במה שנקרא היום web 2.0, שידע לחסוך למשתמש פניות לשרת ויעביר רק הפרשי שינויים בתכנים השונים בדף.
זוהי משימה לא פשוטה, שעמידה בה יכולה להבטיח מענה למקצת הקשיים שהוצגו.
דבר אחד חשוב: כשאנו נותנים למשתמשים השונים ליצור את התכנים –  מורים ותלמידים כאחד – יש להקפיד "לחנך" אותם מהי הדרך המיטבית לעשות זאת באינטרנט, אחרת נגיע למצבים מאוד לא ידידותיים למשתמש, ודי מייאשים למורה.

צר בפס הרחב

כזכור לכם, אנו מתכננים אתרים ללמידה באינטרנט במסגרת בית הספר. בשלב זה נעבור לנושא חשוב שיש לתת עליו את הדעת כשמתכננים אתר אינטרנט המיועד שילמדו באמצעותו במסגרת בית הספר – תקשורת.
 
המטרה הראשונית של כל האינטרנט, מאז הקמתה ועד ימינו אנו, היא העברת תכנים בין בני אדם.
כיום, בעידן הפס הרחב, אנו יכולים לצרוך תכנים עשירים כגון וידאו, קול ואינטראקציות מסוגים שונים.
רק כדי להדגים לכם עד כמה מצבכם נוח, היכנסו לעמוד שמסביר על  מהירות הקול. הדף עלה מהר, לא משהו ששווה להתעכב ולשים לב אליו, נכון?
עכשיו נחזור לבית הספר, ניכנס למעבדה עם כל הכיתה, וננסה ללמוד את השיעור הזה עם כולם. זוכרים את המצב שהצגתי בפעם הקודמת? – מעבדה אחת,  20 עמדות, 20-40 תלמידים.
מה בעצם קורה לדף המסביר את מהירות הקול כשמנסים לצפות בו  במעבדת בית הספר?
 
זה הזמן לעבור רגע לשיעור בחשבון ליסודי, ולעשות כמה חישובים:
הדף על מהירות הקול שוקל קצת יותר מ-100 קילובייט. לצורך ההדגמה נעגל אותו ל-100.
 
כדי לדבר בשפה של מהירויות תעבורה באינטרנט, נמיר את המשקל לביטים, וזה אומר:
100 קילובייט = 800 קילוביט (kilobit) = שמונה מאות אלף 800,000 ביט (bit)
במעבדת בית הספר יש 20 מחשבים, כשמכל המחשבים ניגשים לדף אינטרנט אחד, המשמעות בביטים היא:
800,000*20=16,000,000 bit
 
בית הספר מחובר לפס רחב מסוג ADSL של 2.5 מגהביט. מה המשמעות בעצם של הפס הרחב בבית הספר? בואו נחשב כמה זמן ייקח לדף להיטען במעבדת המחשבים:
16,000,000/2,500,00 = 6.4 sec
 
המשמעות: ייקח לנו 6.4 שניות להוריד את דף האינטרנט הזה למעבדה.
 
התיאור הזה לא מדויק, כי התלמידים אינם מבקשים בבת אחת רק את אותו הקובץ שהורתה להם המורה ללמוד אותו, אלא גולשים במקביל בדפדפנים אחרים לאתרים נוספים, כפי שאתם מתארים לעצמכם. חוץ מזה, בבית הספר שלנו יש (אנו מקווים) יותר ממעבדה אחת, וגם בה יש אינטרנט. בנוסף, יש מחשבים בספרייה ואולי גם בעוד מקומות בבית הספר, כמו חדר מורים ומשרד המנהל.
 
עכשיו נסו לדמיין מה קורה בכיתה כשצריך להמתין לטעינה של כל דף, איך בקלות אנחנו יכולים לאבד את הריכוז והקשב של התלמידים, שמראש נתונים להסחת הדעת כשאנו עוסקים באינטרנט.

שימו לב, גלשנו משיעור מדע וטכנולוגיה לשיעור חשבון רק לצורך המחשה, וכאן יש לציין גם כי  מעטים הם האתרים שכוללים אינטראקציות מושכות עיניים במשקל של 100 קילובייט בלבד, לרוב נמצא דפים כבדים יותר, בטח כשמדובר באפליקציות משולבות וידאו. והרי בשביל מה לו, למורה, להיפרד לשעה מהלוח והגיר הבטוחים ולהיכנס להרפתקה במעבדת המחשבים? – אך ורק אם יש באינטרנט הבטחה לאינטראקציות והמחשות שאינן יכולות להינתן בכיתה. ועל פי רוב, ככל שהאינטראקציה במחשב יותר מושכת ומעניינת, היא גם יותר כבדה. בחלק גדול מהמקרים מורים מפנים את התלמידים לאתרים שיצרו משתמשים אחרים (מורים, תלמידים ועוד), שהם מצידם אינם מקפידים על "דיאטה" של פריטי התוכן המועלים לאינטרנט, ולכן נמצא פריטי תוכן כבדים ביותר, ואני מדבר על תמונות ששוקלות יותר מ-300 קילובייט.
 
אילו פתרונות עומדים לרשותנו בעת תכנון אתרי אינטרנט לשימוש בבתי הספר?
אפשרות אחת – יצירת מערכת להפצת תכנים לשרתים המקומיים בבתי הספר. סוג של אקמאי מקומי. החיסרון הבולט: בתי ספר אינם יכולים להרשות לעצמם רכישה של שירות מסוג זה, לא כל שכן אחזקתו בתחום בית הספר. הרי יש להציב את השרת בתוך הרשת המקומית, ויש לדאוג לתחזוקה שלו גם אם היא מרחוק.
אפשרות שנייה, שיותר באה בחשבון, היא תכנון אתר אינטרנט שיטען את הדפים בצורה חכמה ומהירה. ברוח הזמן – לתכנן אותו בשיטות המקובלות במה שנקרא היום web 2.0, שידע לחסוך למשתמש פניות לשרת ויעביר רק הפרשי שינויים בתכנים השונים בדף.
זוהי משימה לא פשוטה, שעמידה בה יכולה להבטיח מענה למקצת הקשיים שהוצגו.
דבר אחד חשוב: כשאנו נותנים למשתמשים השונים ליצור את התכנים –  מורים ותלמידים כאחד – יש להקפיד "לחנך" אותם מהי הדרך המיטבית לעשות זאת באינטרנט, אחרת נגיע למצבים מאוד לא ידידותיים למשתמש, ודי מייאשים למורה.

איך משלבים אינטרנט בחינוך – הסביבה הפיזית

קיבלתם קטע וידאו עם הכותרת "גדול!!!!! רמקולים בפול ווליום". איך תעדיפו לצפות אותו? בחדר צפוף עם עוד 39 חברים שכל אחד מקשיב לסוג אחר של סאונד, במחשב מיושן עם רמקולים חורקים? אולי, אבל דעו לכם שאין רבים כמותכם. ואיך הייתם בוחרים ללמוד חומר חדש בתחום מורכב ומסובך בעבורכם או להתנסות בפתרון בעיה כבדת משקל? סביר להניח שתעדיפו לעשות זאת ספונים במשרדכם הנינוח, מאחורי דלתיים סגורות, בלי טלפונים באמצע, אולי אפילו בשעות המאוחרות, כשמרבית העובדים האחרים כבר פרשו לביתם.

עכשיו חזרו בדמיון כמה שנים אחורה, לימי בית הספר התיכון. האם לדעתכם מחשב ואינטרנט היו עוזרים לכם להגיע להישגים לפחות כמו אלה שהשגתם? האם אתם סבורים כי האינטרנט יכול לספק לתיכוניסטים בני זמננו אפשרויות והזדמנויות גדולות מאלה שהיו לכם? כמי שעוסק בחינוך ומחשבים כדרך חיים, אני מאמין שהתשובה לכך חיובית. בוודאי, ראו כמה קידמו המחשב והאינטרנט את חיינו בעבודה וגם בשעות הפנאי, אז בבית הספר? – על אחת כמה וכמה.

רק מה? יש מרחק מסוים בין חזון והצהרות לבין ביצוע ויישום הדברים בשטח, כלומר בכיתה.

אינטרנט בחינוך הוא שילוב שמתקיים בישראל, במידה זו או אחרת, כבר כמעט עשור. כיום, כולנו מסכימים שתקשוב – ככה מכנים את האינטרנט בחינוך –  הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בבית הספר, ול- e-learning ו-e-schooling יש מקום נכבד בהוויה הבית-ספרית.

 

איך משלבים אינטרנט בחינוך?

כולנו למדנו בבית הספר ומכירים את הקשיים והמגבלות האובייקטיביים שבו. איך אפשר על כל זה להלביש גם אינטרנט ומחשבים? אנסה לבחון את התקשוב/למידה מרחוק  בכלים של תכנון ממוקד-משתמש, ואסקור את הסוגיות שיש להתמודד איתן כשאנו מדברים על תקשוב בבית ספר.

 

נתחיל בסביבה הפיזית. כאן יש מספר גדול של נקודות הדורשות התייחסות: סביבת עבודה, מרחב עבודה, רעש, לכלוך, תאורה, טמפרטורה, מהירות (תגובה צפויה/נדרשת), מקורות כוח ותלמידים אחרים.

אתמקד בנקודות הבולטות בתחום זה:

מעבדת המחשבים – הגישה למחשב בבית הספר אפשרית גם בספרייה, אך לצורך למידה של כיתה ניכנס למעבדת המחשבים.

צפיפות – על פי רוב, מעבדת מחשבים כיום כוללת 20 עמדות. מספר התלמידים הממוצע בכיתה בישראל בבתי הספר העל-יסודיים, על פי הדוח שהוגש לועדת החינוך של הכנסת (מובא כאן בגרסת HTML של הקובץ), הוא 29-33. מה עושים? בית הספר מצא 2 שיטות לתקוף את הבעיה – לשלוח חצי כיתה לשחק בכדור, או להושיב את התלמידים במעבדה בזוגות. איפה הייתם מעדיפים להיות?

רעש – נתעלם מהרעש שהתלמידים יוצרים, נניח כי  תפקידו  של המורה לדאוג למשמעת בכיתה, ונתמקד בעבודה מול מחשב הכוללת סרטי וידאו וקטעי קול או אנימציות שמשולב בהן קול.  אם המעבדה מצוידת ברמקולים, שורר בה רעש המקשה מאוד על הריכוז. הפתרון של אוזניות אינו יכול לבוא בחשבון, משום שאם כבר מחוברות אוזניות למחשב, מדובר בזוג אחד – הסטנדרט של המחשבים הנרכשים במערכת החינוך כולל יציאה בודדת לאוזניות, שימוש ב-2 זוגות אוזניות למחשב אינו עולה על הפרק. וכזכור, מרבית העמדות מאוישות ב-2 תלמידים.

 

הפתרון המתבקש הוא מחשב אישי לכל תלמיד. לאורך השנים  קמו כמה וכמה מיזמים שנועדו לצייד תלמידים במחשבים אישיים. העדכני שבהם הוא פרויקט "מחשב כתום" שמוביל פרופ' חיים הררי ממכון ויצמן. על פי הדיווחים בעיתונות, הפרויקט מביא לשיפור בהישגי התלמידים.

פתרונות טכנולוגיים אפשריים נוספים הם "מחשבים רזים", שמאפשרים ניידות של תלמידים עם מחשביהם. נשמע נחמד, נכון? ומה באשר להתמודדות עם אבדן וגניבות מחשבים? ובכלל כל נושא התחזוקה של המחשב מחייב ההיערכות ברמת בית הספר או הרשות המקומית.

הפתרון הקל הוא לגלגל את הבעיה לפתחם של ההורים. הם, במרבית המקרים, יעשו מאמץ גדול כדי לתת לילדיהם כלים להצלחה.

 

עכשיו, לאחר ש"פתרנו" את ענייני הרעש, הצפיפות, כובדו של הילקוט, הגניבות והתחזוקה, הגענו לנושא הכי משמעותי בחינוך. עד כה דיברנו על האמצעים, כעת הגיע זמנה של המטרה – תוכני הלימוד עצמם. כי הסביבה היא סביבה, ובאשר למהות – בחינוך כמו בחינוך, אי אפשר לתלוש תכנים ממקום אחד ולהעבירם למקום אחר רק מבחינה טכנולוגית. למידה במעבדת מחשבים, כמו למידה באמצעות מחשב אישי, דורשת התאמה  של התכנים ודרכי ההוראה לטכנולוגיה המתאימה. כאן נכנס תפקידם המשמעותי של מפתחי תוכני הלימוד לסביבת העבודה הפיזית  שבה יצרכו התלמידים  את התכנים. חיפוש הדרך המיטבית להעביר את התכנים הללו היא אופרה אחרת, ויוקדש לה פוסט גדווווול!!!!!

מדהים האינטרנט הזה

נעים להכיר, שרון. אני חי ופועל באינטרנט משנת 1996, ועדיין בכל יום מוצא את עצמי אומר משפט בנוסח "מדהים האינטרנט הזה".

אני מנהל פיתוח טכנולוגיות אינטרנט במרכז למו"פ של רשת אורט, ונמצא באינטרנט בתחום העשייה והפיתוח, וכמובן גם כמשתמש. השימוש שלי ברשת נרחב, ומקיף את כל תחומי החיים:

אינטרנט – כאמור, אני עובד בתחום למעשה מחיתוליו, לפחות בארץ.

טכנולוגיה – כאן ההגדרה של וויקיפדיה אומרת הכול: טכנולוגיהיוונית-טכנו=אומנות, לוגיה=לימוד) היא תחום העשייה העוסק בניצול חידושי המדע לשם פיתוח יישומים שימושיים לתועלת האנושות.

חינוך – תחום שיש לו השפעה עצומה על החיים שלנו, ולכל אחד יש מה לומר כי הוא היה תלמיד או שהוא הורה לתלמיד. כל אחד מרגיש מומחה, ואולם בשדה זה אני  בדרך כלל מקפיד להקשיב למומחים (אם כי גם אני חוטא פה ושם ומתיימר).

גולת הכותרת של העשייה שלי היא מערכת הקליקיט– מערכת ניהול תכנים, למידה ופרויקטים באינטרנט. המערכת הזו מניעה את כל אתרי האינטרנט של רשת אורט ועוד כמה מחוצה לה, והיא למעשה התשתית התקשובית של הרשת.

מידעאני סטודנט לתואר שני במדעי המידע באוניברסיטת בר אילן, וחי הלכה למעשה את עידן ה-LLLLong Life Learning

משפחה – בשעות הנוספות ביממה אני פעיל בוועד ההורים בבית הספר רמת חן, ומנהל את אתר הכיתה של אסיא. לעתים אני קורא, ולא מאמין, מה הדס כותבת באינטרנט על חיי נישואין. את הקישור לשם אשאיר להזדמנות אחרת.

מחוץ לרשת – בין לבין אני שוחה עם קבוצת הטריאתלון של כפר המכבייה, ואיך שהם יודעים לשחות…וגם לרוץ ולרכוב.

 

עצם העובדה שיכולתי לתת לינק לכל נושא שבו יש לי נגיעה מביאה אותי לחשוב על משפט בנוסח… מדהים האינטרנט הזה.

 

אשתדל להנעים את שהותכם כאן

שרון

איך משלבים אינטרנט בחינוך – הסביבה הפיזית

קיבלתם קטע וידאו עם הכותרת "גדול!!!!! רמקולים בפול ווליום". איך תעדיפו לצפות אותו? בחדר צפוף עם עוד 39 חברים שכל אחד מקשיב לסוג אחר של סאונד, במחשב מיושן עם רמקולים חורקים? אולי, אבל דעו לכם שאין רבים כמותכם. ואיך הייתם בוחרים ללמוד חומר חדש בתחום מורכב ומסובך בעבורכם או להתנסות בפתרון בעיה כבדת משקל? סביר להניח שתעדיפו לעשות זאת ספונים במשרדכם הנינוח, מאחורי דלתיים סגורות, בלי טלפונים באמצע, אולי אפילו בשעות המאוחרות, כשמרבית העובדים האחרים כבר פרשו לביתם.

עכשיו חזרו בדמיון כמה שנים אחורה, לימי בית הספר התיכון. האם לדעתכם מחשב ואינטרנט היו עוזרים לכם להגיע להישגים לפחות כמו אלה שהשגתם? האם אתם סבורים כי האינטרנט יכול לספק לתיכוניסטים בני זמננו אפשרויות והזדמנויות גדולות מאלה שהיו לכם? כמי שעוסק בחינוך ומחשבים כדרך חיים, אני מאמין שהתשובה לכך חיובית. בוודאי, ראו כמה קידמו המחשב והאינטרנט את חיינו בעבודה וגם בשעות הפנאי, אז בבית הספר? – על אחת כמה וכמה.

רק מה? יש מרחק מסוים בין חזון והצהרות לבין ביצוע ויישום הדברים בשטח, כלומר בכיתה.

אינטרנט בחינוך הוא שילוב שמתקיים בישראל, במידה זו או אחרת, כבר כמעט עשור. כיום, כולנו מסכימים שתקשוב – ככה מכנים את האינטרנט בחינוך –  הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בבית הספר, ול- e-learning ו-e-schooling יש מקום נכבד בהוויה הבית-ספרית.

 

איך משלבים אינטרנט בחינוך?

כולנו למדנו בבית הספר ומכירים את הקשיים והמגבלות האובייקטיביים שבו. איך אפשר על כל זה להלביש גם אינטרנט ומחשבים? אנסה לבחון את התקשוב/למידה מרחוק  בכלים של תכנון ממוקד-משתמש, ואסקור את הסוגיות שיש להתמודד איתן כשאנו מדברים על תקשוב בבית ספר.

 

נתחיל בסביבה הפיזית. כאן יש מספר גדול של נקודות הדורשות התייחסות: סביבת עבודה, מרחב עבודה, רעש, לכלוך, תאורה, טמפרטורה, מהירות (תגובה צפויה/נדרשת), מקורות כוח ותלמידים אחרים.

אתמקד בנקודות הבולטות בתחום זה:

מעבדת המחשבים – הגישה למחשב בבית הספר אפשרית גם בספרייה, אך לצורך למידה של כיתה ניכנס למעבדת המחשבים.

צפיפות – על פי רוב, מעבדת מחשבים כיום כוללת 20 עמדות. מספר התלמידים הממוצע בכיתה בישראל בבתי הספר העל-יסודיים, על פי הדוח שהוגש לועדת החינוך של הכנסת (מובא כאן בגרסת HTML של הקובץ), הוא 29-33. מה עושים? בית הספר מצא 2 שיטות לתקוף את הבעיה – לשלוח חצי כיתה לשחק בכדור, או להושיב את התלמידים במעבדה בזוגות. איפה הייתם מעדיפים להיות?

רעש – נתעלם מהרעש שהתלמידים יוצרים, נניח כי  תפקידו  של המורה לדאוג למשמעת בכיתה, ונתמקד בעבודה מול מחשב הכוללת סרטי וידאו וקטעי קול או אנימציות שמשולב בהן קול.  אם המעבדה מצוידת ברמקולים, שורר בה רעש המקשה מאוד על הריכוז. הפתרון של אוזניות אינו יכול לבוא בחשבון, משום שאם כבר מחוברות אוזניות למחשב, מדובר בזוג אחד – הסטנדרט של המחשבים הנרכשים במערכת החינוך כולל יציאה בודדת לאוזניות, שימוש ב-2 זוגות אוזניות למחשב אינו עולה על הפרק. וכזכור, מרבית העמדות מאוישות ב-2 תלמידים.

 

הפתרון המתבקש הוא מחשב אישי לכל תלמיד. לאורך השנים  קמו כמה וכמה מיזמים שנועדו לצייד תלמידים במחשבים אישיים. העדכני שבהם הוא פרויקט "מחשב כתום" שמוביל פרופ' חיים הררי ממכון ויצמן. על פי הדיווחים בעיתונות, הפרויקט מביא לשיפור בהישגי התלמידים.

פתרונות טכנולוגיים אפשריים נוספים הם "מחשבים רזים", שמאפשרים ניידות של תלמידים עם מחשביהם. נשמע נחמד, נכון? ומה באשר להתמודדות עם אבדן וגניבות מחשבים? ובכלל כל נושא התחזוקה של המחשב מחייב ההיערכות ברמת בית הספר או הרשות המקומית.

הפתרון הקל הוא לגלגל את הבעיה לפתחם של ההורים. הם, במרבית המקרים, יעשו מאמץ גדול כדי לתת לילדיהם כלים להצלחה.

 

עכשיו, לאחר ש"פתרנו" את ענייני הרעש, הצפיפות, כובדו של הילקוט, הגניבות והתחזוקה, הגענו לנושא הכי משמעותי בחינוך. עד כה דיברנו על האמצעים, כעת הגיע זמנה של המטרה – תוכני הלימוד עצמם. כי הסביבה היא סביבה, ובאשר למהות – בחינוך כמו בחינוך, אי אפשר לתלוש תכנים ממקום אחד ולהעבירם למקום אחר רק מבחינה טכנולוגית. למידה במעבדת מחשבים, כמו למידה באמצעות מחשב אישי, דורשת התאמה  של התכנים ודרכי ההוראה לטכנולוגיה המתאימה. כאן נכנס תפקידם המשמעותי של מפתחי תוכני הלימוד לסביבת העבודה הפיזית  שבה יצרכו התלמידים  את התכנים. חיפוש הדרך המיטבית להעביר את התכנים הללו היא אופרה אחרת, ויוקדש לה פוסט גדווווול!!!!!

מדהים האינטרנט הזה

נעים להכיר, שרון. אני חי ופועל באינטרנט משנת 1996, ועדיין בכל יום מוצא את עצמי אומר משפט בנוסח "מדהים האינטרנט הזה".

אני מנהל פיתוח טכנולוגיות אינטרנט במרכז למו"פ של רשת אורט, ונמצא באינטרנט בתחום העשייה והפיתוח, וכמובן גם כמשתמש. השימוש שלי ברשת נרחב, ומקיף את כל תחומי החיים:

אינטרנט – כאמור, אני עובד בתחום למעשה מחיתוליו, לפחות בארץ.

טכנולוגיה – כאן ההגדרה של וויקיפדיה אומרת הכול: טכנולוגיהיוונית-טכנו=אומנות, לוגיה=לימוד) היא תחום העשייה העוסק בניצול חידושי המדע לשם פיתוח יישומים שימושיים לתועלת האנושות.

חינוך – תחום שיש לו השפעה עצומה על החיים שלנו, ולכל אחד יש מה לומר כי הוא היה תלמיד או שהוא הורה לתלמיד. כל אחד מרגיש מומחה, ואולם בשדה זה אני  בדרך כלל מקפיד להקשיב למומחים (אם כי גם אני חוטא פה ושם ומתיימר).

גולת הכותרת של העשייה שלי היא מערכת הקליקיט– מערכת ניהול תכנים, למידה ופרויקטים באינטרנט. המערכת הזו מניעה את כל אתרי האינטרנט של רשת אורט ועוד כמה מחוצה לה, והיא למעשה התשתית התקשובית של הרשת.

מידעאני סטודנט לתואר שני במדעי המידע באוניברסיטת בר אילן, וחי הלכה למעשה את עידן ה-LLLLong Life Learning

משפחה – בשעות הנוספות ביממה אני פעיל בוועד ההורים בבית הספר רמת חן, ומנהל את אתר הכיתה של אסיא. לעתים אני קורא, ולא מאמין, מה הדס כותבת באינטרנט על חיי נישואין. את הקישור לשם אשאיר להזדמנות אחרת.

מחוץ לרשת – בין לבין אני שוחה עם קבוצת הטריאתלון של כפר המכבייה, ואיך שהם יודעים לשחות…וגם לרוץ ולרכוב.

 

עצם העובדה שיכולתי לתת לינק לכל נושא שבו יש לי נגיעה מביאה אותי לחשוב על משפט בנוסח… מדהים האינטרנט הזה.

 

אשתדל להנעים את שהותכם כאן

שרון