בפוסט הראשון כאן, שבו הצגתי את הבעיות שעומדות בפני מורה המעוניין לתקשב את דרך ההוראה שלו, קיבלתי תגובה שחשוב לי להגיב עליה בצורה סדורה, משום שהיא סוג של אמירה שמאוד אופיינית לאנשי שיווק בבואם למכור לבתי ספר:
הנה לך פיתרון אם באמת רוצים:
להגדיל את כיתת המחשבים ל-40 עמדות ויותר, להוסיף עזרים דיגיטליים, מדפסות ומצלמות וכל זאת בלי להגדיל את התקציב!
איך?
1. שימוש בערכת לינוקס
2. מערכות לריבוי משתמשים (www.regoplus.com)
3. שימוש באופן-אופיס וכלים בקוד פתוח
תוכניות לימוד?
בעולם הקוד פתוח לא חסרות הזדמנויות, הכל אפשרי והשמיים הם הגבול.
ובתכלס – במערכות סגורות כמו מיקרוסופט ו-windows אין לך אפשרות לעשות כלום מעבר למה שתוכנן בשבילך.
כך שבעצם אתה משתמש בתוכנות שלא מאפשרות לך לדמיין מעבר ל-4 אמות. בעולם הקוד פתוח התלמידים יוכלו לשנות ולעשות ככל העולה על רוחם, ובאמת ללמוד ולהשמיש את המחשב לצרכיהם ולא רק להשתמש בפונקצויות מוגדרות מראש.
השאלה היא רק אחת!
האם מערכת החינוך מוכנה לכך?
"הנה לך פתרון"
באותו פוסט ראשון ציינתי שכיום כל אחד רואה את עצמו מומחה לבית הספר. ראשית משום שהוא בעצמו היה פעם תלמיד, ושנית, אם יש לו ילדים בגיל המתאים, הוא גם הורה של מישהו שלומד בבית ספר, ואז בכלל ה"מומחיות" שלו בתחום עדכנית. ובכן, זה לא ממש עובד ככה, בוודאי לא כשמנסים למכור דבר מה לארגון חינוכי. כל תחום יש לו ניואנסים משלו, ובבית ספר הוא סוג ארגון מאוד ספציפי – ארגון חינוכי. חשוב להדגיש את שתי המילים שוב: ארגון ו-חינוכי, כי אנו עוסקים באינטרנט בסביבה ארגונית ייחודית מאוד, עם כל המשמעויות שיש לה – ארגון, תקציב, מורים וכו'.
"40 עמדות ויותר"
נתחיל מההצעה שלו להגדיל את כיתת המחשבים ל-40 עמדות. נקודה שאני מסכים איתה. דנו בנושא בפוסט על הסביבה הפיזית. זה לא כל כך פשוט להגדיל את מעבדת המחשבים. לא מספיק לרכוש עוד 20 "ברזלים", ואפילו לא מספיק להגדיל את החלל. לצורך זה נחוץ ארכיטקט מומחה בתחום החינוך, שישקיע בתכנון של כיתה בת 40 עמדות מחשב: איפה למקום את עמדת המורה, המקרן, המחשבים, היכולת לעבוד בקבוצות וביחידים, ולמנוע מצב שהמורה מדבר והתלמידים בינתיים, בגבם אליו, גולשים ומצ'וטטים. מטרתנו להפיק את המרב האפשרי ממעבדת המחשבים, כדי שבסופו של דבר התלמיד יצליח ללמוד במעבדה.
ואחרי שנגמור לתכנן, הכול ייפול בגלל היעדר תקציב.
"עזרים דיגיטליים, מדפסות ומצלמות"
לא כל כך הבנתי איך יקרה הנס הזה, מנין יגיעו התקציבים לכל העזרים הללו, זאת אומרת שברור מדבריו של הכותב שעם המעבר ללינוקס נחסוך כסף רב – אז התשובה היא לא, על כך בהמשך. אבל נקודה חשובה שיש להתייחס אליה היא המדפסות. בית ספר הוא ארגון חינוכי עני ביסודו, ורכישת מדפסת למעבדת המחשבים, בעיקר מדפסת הזרקת דיו, משתווה למשל כבשת הרש של ימינו. טוב אולי אני מגזים אבל אספקת דיו למדפסת היא מחלבה של כספים לא מחויבת המציאות.
"ערכת לינוקס"
כאן אני מסתכן בעימות עם כת הלינוקס על זרמיה השונים, אבל ניקח את הסיכון, בשביל זה אני כאן. אקדים ואומר שאני בעד לינוקס, ואני מקווה כי היא תצבור מספיק נתח שוק שתוכל לתת קרב שווה לחלונות של מיקרוסופט.
ועם זאת, לינוקס אינה מתאימה לבתי הספר בישראל במתכונת שבה הם מתנהלים היום. נקודה. המערכת עדיין אינה נפוצה מספיק כך שאנשים מהשורה יוכלו לתחזק אותה בבית הספר. בית ספר הוא ארגון עני ביסודו (כן, אני יודע, כבר אמרתי), ואם התמזל מזלו והוא מחזיק איש סיסטם משלו ולא נשען על משאבי הרשות המקומית, בדרך כלל לאיש הזה אין הידע והעומק לתפעל רשתות מבוססות לינוקס, וחסר לו הדבר הכי חשוב – התמיכה שהוא יכול לקבל במוצרי מיקרוסופט. נקודה חשובה ומשמעותית לא פחות: מדינת ישראל, באמצעות משרד החינוך, חתמה על הסכם שמאפשר לבתי הספר ולמורים לקבל את מוצרי מיקרוסופט במחירים מגוחכים. שלא תבינו, המחיר נמוך מאוד לבית הספר ולמוריו, אבל משרד החינוך מעביר ישירות למיקרוסופט 45 מיליון שקל, הנפרסים על פני 5 שנים.
יש לכם מושג כמה טכנאי מחשב בית-ספריים, שמשתכרים בהתאם לשכר בארגונים חינוכיים, הוכשרו בתחום הלינוקס? לא ארחיב על אפשרות ההשתכרות מחוץ לארגון החינוכי כשיש לך ידע המבוקש במקומות אחרים, עשו את החשבון בעצמכם (רמז: לא צריך לספור).
נוותר כרגע על תפעול מחשבי הלינוקס בידי תלמידים, כי בכל זאת אנו רוצים מישהו שיהיה בעל מחויבות לעניין לאורך זמן. ותלמידים, מעצם היותם תלמידים, מסיימים את חוק לימודיהם בבית הספר ועפים. לא מומלץ להיות תלויים בתלמיד, ויהיה גאון ו/או מסור ככל שיהיה. זה לקח שלמדו בתי הספר בימים הראשונים של אינטרנט בחינוך.
"האם מערכת החינוך מוכנה לכך?"
בסיכומו של דבר, לפנינו שאלת הביצה והתרנגולת, ועד שהתאגידים הגדולים – IBM, SUN ודומיהם ירצו להשקיע באמת בחינוך, ובאמת הכוונה לכמות הכסף שמסבסדת מיקרוסופט את מערכת החינוך, איני רואה, לצערי, את פריצת הדרך בעולם בית הספר.
האם מערכת החינוך מוכנה לכך? התשובה היא לא.
משני טעמים:
1. לחברה שמציעה פתרון מהסוג הזה של לינוקס בבית הספר ובצורה של שים מחשבים והשאר כבר יקרה מעצמו אין תוחלת לעבוד בשוק הארגוני-חינוכי.
2. בחינוך, השינויים המהירים שאנו חיים אותם קורים לאט מאוד.
תגובות
להטמיע מערכת הפעלה שאינה ווינדווס היא באמת בעייתי, לא רק במערכת החינוך.
אבל מה לגבי שימוש בתכונות קוד פתוח אחרות כמו אופן אופיס לדוגמה?
הקריטיות של חבילות כאלה נמוכה בהרבה ומעבר לשימוש בהן (אפילו חלקי) פשוט מאד.
כעקרון אני בעד.
ושוב, אני חוזר על המנטרה – המפתח להצלחה אלו הם המורים. ולהטמיע אופן אופיס זה תהליך יותר מורכב. וגם כאן הדברים לא יקרו מאליהם, יש להשקיע במהלך הטמעה גדול ונרחב.
ופה טמונה הבעיה עם הקוד הפתוח – אין לו אבא שישקיע בו בהיבט הזה
בהמשך אפרסם פוסט על קוד פתוח אבל בהקשר של הפיתוח.
האם המורים כמפתח להצלחה אינה דרך להבטחת הכישלון?
מילא המורה למחשבים אם רקע שאולי מתאים חלקית.
מה עם המורים למתמטיקה, לפיזיקה, לספרות?
מה עוד שהמורים אומרים ללמד ועל כך הם מקבלים תשלום.
האין הפתרון זה, עד כמה שהוא רצוי, בעייתי?
בבית ספר יש מורים, והם אלה שיביאו את התקשוב אל ההוראה. תלמידים, עם כל הכבוד, נאמר כן שהם בני חלוף בבית הספר. באים בגיל 12, עוזבים בגיל 18, ואחר כך מקסימום באים לבקר אחרי חצי שנה כדי שהשמיניסטים החדשים יראו אותם במדים. אז מי אתה מצפה שיעשה "מהפכה"?
נלך עם הראש שלך – אז איך יגיעו מערכות האופן אופיס לתלמידים? עזוב את חטיבות הביניים והתיכונים שהם בעלי דיעה עצמית וידע זה מכבר. ניקח לדוגמה את בית הספר היסודי – איך שם ילמדו אופן אופיס?
אני מוכן להסכים איתך ואם קלריסה "זה מה שיש ועם זה ננצח".
אני ציינתי שאם מה שיש הם המורים במתכונת הנוכחית, לא ברור אם ננצח.
לי אין פיתרון אחר – אני לא איש חינוך.
אגב, אני לא בטוח שבבית הספר היסודי צריך אופן אופיס או מחשבים בכלל.
מרוב שאנשים מתלהבים לראות דב רוקד (ילד מכין מצגת) לא שמים לב שהוא צולע (במצגת כתובות שטויות).
עכשיו, מבלי שהתכוונת זרקת בוץ על אוכלוסיה שלמה. אני חולק עליך שהבעיה היא במורים במתכונת הנוכחית. הבעיה היא בשיטה ובארגון. אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך שינוי. ועד שמשרד החינוך, יחד עם ארגוני המורים יפנימו את השינוי אנו נימצא בבעיה. נכון, יש מורים שיאלצו להיפרד לשלום מהמקצוע, אבל מכאן ועד להטיל כתם על אוכולוסיית המורים כולה הדרך עוד רחוקה.
לגבי הדוב הרוקד, גם כן דעותינו חלוקות, בבית הספר היסודי לומדים גם את המיומנויות החשובות, לדוגמה משהו שלא היה בזמני – הקלדה עיוורת. וכן שימוש במחשב והגשת עבודות דיגיטליות. המיומנויות הללו הם חלק בלתי נפרד מחייך, כמו גם מחיי. וצריך להתחיל אותן בשלב כלשהו. נגעת כאן בנקודה חשובה, באילו תחומים אנו משלבים את התקשוב, והאם כל תחום מתאים להיות מתוקשב, מעלה מחשבות שייתכן ושוות פוסט נוסף.
לא התכוונתי להטיל בוץ על המורים.
התכוונתי לומר שלבקש ממורה לתת תמיכה טכנית זה כמו לבקש מטייס קרב להגן בכינור.
אולי הוא יצליח, אולי במקרה ניפול על כנר מחונן אבל לא לכך האוכלוסיה הזו הוכשרה.
הקלדה עיוורת היא אכן מיומנות מועילה – כדאי שאנשים ישלטו בה.
מצד שני, מכיוון שהזמן בבית הספר מוגבל הייתי מעדיף להקצות כל דקה המוקצת ללימוד הקלדה ללימוד מתמטיקה ספרות או ספורט.
אני מורה ואפילו גאה להיות כזאת, אני מורה לפיזיקה וגם משתמשת באופן אינטנסיבי בתקשוב בהוראה. יש לי חברות שגם הן משלבות תקשוב בהוראה: מורות לאזרחות, סוציולוגיה, אנגלית, מתמטיקה והרשימה עוד ארוכה. את שילוב התקשוב בהוראה אנו עושות בהתנדבות, על חשבון זמננו החופשי, כולל בחופשות, חגים, סופי שבוע ו..באהבה רבה. אז נכון, לא כולם כאלה, יש הרבה דגים בים. אבל כל תהליך של שינוי מתבצע בשלבים ואני רואה את התהליך מתפתח ומתרחב מול עיניי כבר ארבע שנים. אין דרך אחרת – תהליך שינוי בארגון חינוכי חייב להבנות על המורים – הוא חייב להיות מגובה בהכשרה איכותית, כמו בכל ארגון שמכבד את עצמו וגם – בתגמול הולם
יש טעם רב בדבריך, שמורים צריכים להתרכז בתחום הידע שלהם אבל גם תחום הידע שלהם עובר שינויים לדוגמה בספרות האפשרות להגיע ליצירות ברשת או לכתיבה אישית בבלוגים כדוגמה לביטוי אישי. מצד שני כבר אמרנו כי יש לערוך שינוי מהותי בבית הספר. לדוגמה, אססיטנט לכל מורה? נשמע יקר ומופרך לא?!?
לגבי המיומנויות – הן חלק בלתי נפרד מהחיים, ראה לדוגמה מיומניות של מידענות, היכולת לאתר מידע, לדלות את העיקר מהטפל, למצוא את המקורות המהימנים, בלעדיהם מאוד קשה לשרוד בעולם הדיגיטלי.
מי מתחזק את מערכות המחשוב בבתי הספר?
אם בית הספר מוציא כסף על תחזוקה, מציאת מתחזקים עם יכולות קוד פתוח היא רק סוגיה של רכש.
מי כותב את תכניות הלימוד? מיקרוסופט?
האם מורים לא עוברים הכשרות מקצועיות? האם מצפים מהם ללמוד בעצמם את התכנות בהן הם משתמשים?
אין מן מן השמים. אם מערכת החינוך עברה בין גרסאות חלונות ואופיס, אין שום סיבה שלא ניתן יהיה לעבור לסביבה אחרת.
בבתי הספר הרשות המקומית לרוב מתחזקת את המחשבים באמצעות חברה חיצונית. בבתי הספר הגדולים יותר יש טכנאי מחשבים.
התקציב של מערכת החינוך הוא לא גבוה, ולכן הדבר לא מאפשר למצוא אנשים כפי שאתה חושב.
את תוכניות הלימודים כותבים במשרד החינוך אנשי חינוך אלא אם כן אתה מתכוון לתוכניות לימוד במדע המחשב ששם יש מסלול דוטנט שנכתב בשיתוף מיקרוסופט.
מורים עוברים כל הזמן הכשרות מקצועיות. בין השאר בתוכנות בהן הם משתמשים. וכרגע מרבית ההכשרות הן בתחום החלונאי.
יש טעם בדבריך, אבל צריך משיהו שידחוף את הנושא, אחרת איזה טעם יש למורה שמכיר סביבת עבודה לעבור לסביבה אחרת? ותזכור, כסף הוא לא שיקול כרגע.
מה בקשר לסטודנטים שיתחזקו את כיתות המחשבים? נכון, סטודנטים לא יעבדו בזה לאורך זמן אבל אם משמרות בכתת מחשבי לינוקס בבי"ס יהפכו לעבודה שנחשבת סטודנטיאלית יותר סטודנטים ילמדו אותה.
לסטודנטים חנונים קל ללמוד לינוקס. זה גם יכניס את לינוקס יותר עמוק לחברה שלנו מבחינת תפיסת מערכת ההפעלה ותפיסה של "מה זה אלטרנטיבה" כי לינוקס יהיה פרנסה ומשהו שכדאי ללמוד ליותר סטודנטים. הילדים מן הסתם ירוויחו ..
ויודעים מה, אמנם עניין הכסף מאוד חשוב פה אבל חשוב גם עצם הצגת האלטרנטיבה. שלא יבחרו בחלונות כי זה מה יש וכי יש לו ממשק גרפי (באתר מיקרוסופט ישראל כתוב שמערכת החינוך בחרה במוצרים מסוימים של מיקרוסופט כי סוף סוף משתמשים בשרת מרכזי ובתוכנת ניהול תוכן במקום בדיסקטים ישנים. נו, שרתים מרכזיים וניהול תוכן כזה או אחר יש בכל מ"ה שפעילה כיום!) – שהתלמידים יבחרו בחלונות או בלינוקס כי הם השוו וראו מה עדיף להם.
זו צרכנות נכונה.
הטענה של משרד החינוך שיש להשתמש בחלונות ומיקרוסופט אופיס כי זה מה שיש לתלמידים בבית גוררת הרגלי צרכנות גרועים וכמובן מחזקת את המונופול שלא לצורך.
לתפעול.
זוהי אופרציה הדורשת משאבים ותיאום רב. אך היא לא בלתי אפשרית, לדוגמה חונכות של סטודנטים בבתי הספר עם תגמול או לחלופין במסגרות התנדבותיות יכולה לקדם.
לזה צריך מישהו שיטול את היוזמה לידיו.
שרון שלום
אני מופתע לגלות שהקדשת לתגובה שלי רשומה אישית.
אני עומד מאחרוי ההצעה שלי, ואני יסביר:
1. מדפסת, בכיתה שהקמנו יש מדפסת לייזר צבעונית
2. יש גם מצלמה דיגיטלית.
3. בהחלט יש מורה למחשבים שהיה פתוח לרעיון של מעבר ללינוקס, ובנקודה זאת אני מסכים אתך.
בלי מורה למחשבים שרוצה לעשות יותר בשביל התלמידים שלו, חוץ מ"ללמד" אותם לבנות מצגות (מה שהם ברובם יודעים לעשות כבר לבד ויותר טוב מהמורה בעצמו) ולכתוב בוורד, אי אפשר לעשות הרבה.
למעשה הכל תלוי במורה למחשבים ולא רק בציוד ובמחשבים עצמם. רק שנכון שאם מדובר במערכת לינוקס יש הרבה יותר גמישות למורה. הוא לא צריך לבקש תקציב עבור כל תוכנה שהוא רוצה ללמד. הוא פשוט מוריד מהאינטרנט, מתקין, מדפיס חומר, הסברים ותכני הוראה ומתחיל ללמד.
4. כן, 40 עמדות מחשב, כולל ציוד מתקדם כמו מדפסת צבע ומצלמה והכל בתקציב של כיתת ה-20 מחשבים שלך בוינדוס ללא כלום. זאת עובדה, לא "חומר שיווקי", ואם תרצה אתה מוזמן לראות את כיתת המחשבים בעצמך. כפי שאומרים אין טוב ממראה עיניים.
תראה איך ילדים בכיתה א' – עד ד' מסתדרים היטב בלינוקס, מסתקרנים, משחקים, גולשים באינטרנט, כותבים ובונים מצגות (מה לעשות, מהפיכה לא עושים ביום אחד), עורכים תמונות, ויצרים בתוכנת הגרפיקה ג'ימפ, והיריעה רק מתרחבת.
4.טכנאי לינוקס, נכון מאוד. אין הרבה טכנאים בלינוקס כמו שיש בוינדוס אבל יש קהילה מספיק גדולה שמתרחבת כל הזמן.
כמו כל דבר, הדברים לא מתרחשים ביום אחד. מערכת החינוך כמערכת כלל ארצית לא יכולה להרשות לעצמה לעבור ללינוקס בלי תמיכה כללית של מוסדות הממשלה, ובכללם משרד האוצר.
כל המשרדים עובדים מול מערכת ווינדוס וכפועל יוצא גם משרד החינוך, והם לא בהכרח טועים.
יחד עם זאת, לכל בית ספר, לכל מנהל ולכל מורה למחשבים יש את החופש לבחור מה טוב יותר לתלמידים שלו. האם להישאר באותה מתכונת כמו לפני 15 שנה וללמד בדיוק את אותם דברים, או להיות יותר יצירתיים וללמד את התלמידים כלים חדשים, ולהעלות את רף הסקרנות של הילדים.
הכל בסופו של יום נוגע ל"חינוך" ורק ל"חינוך".
פרסם תגובה