הכניסה חינם, ילדים בחצי המחיר

הפוסט האחרון עסק בעתיד הקרוב הממשמש ובא.

בטרם נפנה לעסוק בעתיד הרחוק במושגי עולם המחשוב – שנת 2020, כדאי להזכר בנבואות טכנולוגיות של הגדולים בתחום:

אנחנו חיים במציאות של התפתחות טכנולוגית מואצת כמעט בכל תחום. תחום החינוך לא בהכרח ממהר לאמץ טכנולוגיות חדשות, וכך תלמידים שנולדים לתוך עולם של טכנולוגיה מתקדמת מוצאים את עצמם מול מורים שלא תמיד מכירים את אותן טכנולוגיות, לא כל שכן משתמשים בהן. על מערכת החינוך לבחון את עצמה לנוח מצב זה, ולהבין כיצד לבחור בטכנולוגיות שישרתו את מטרות החינוך, וכיצד לרתום את הטכנולוגיה על מנת שתשביח את התחום החשוב הזה.

השאלה הבסיסית היא אם אנשים צעירים צריכים להתנגד לטכנולוגיות חדשות או לסמוך עליהן. בהתחלה הטכנולוגיה היחידה שהכירו בבית הספר הייתה לוח וגיר, קסת ודיו. אחר כך הגיעו פיתוחים מתקדמים, בשעתם, כגון עיפרון ומחק, עט כדורי ומעבד תמלילים. בין השאר נשאלת השאלה מי או מה בעצם אמור להיבחן? אם בעבר בחנו ילדים בכתיבה תמה בציפורן ודיו, מעבד התמלילים די דחק את רגליו של מקצוע הלימוד הזה. וכיום – מי נבחן? האדם? האדם והכלים? או השימוש של האדם בכלים?

אילו מיומנויות על מחנכים לפתוח? – מיומנויות של אינטרפרטציה וזרימת מידע, או שמא מיומנויות של ריפלקציה באמצעות מידע?

והיכן בעצם נעשית עבודת המחנך? – בעבודה עם התלמיד, או בכלים שצריך ללמוד כדי לתמוך בתלמיד? מבחינת מערכת החינוך, נראה לנו כי נחוצים קונספטים חדשים של יצירתיות ומקוריות וגישות חדשות לנושא הלמידה עם הכלים שיהיו באותה תקופה.

Daanen & Facer  מציגים כמה תרחישים של חידושים טכנולוגיים שאפשרי כי יהיו נפוצים עד שנת 2020, ומצביעים על כמה דילמות שיעלו בתחום החינוך בעקבות זאת:

סביבה חכמה

הטכנולוגיה הדיגיטלית נמצאת בכל מקום, ומעורבת בכל היבט סביבנו: רחובות העיר, בניינים ואוטובוסים. טכנולוגיות אלו מתקשרות זו עם זו וגם עם חיישנים המוטמעים בבגדים שלנו. כתוצאה מכך, הסביבה שלך יכולה לתקשר איתך ולדעת עליך הכול – היכן אתה נמצא, איך אתה מרגיש, מה עשית, ומה אתה עשוי לרצות.

פיתוח הסביבה החכמה מתייחס ליחסים בין מרחב להתנהגות אנושית. יש בכך פוטנציאל להגדלת הגמישות, וכך שאפשר לעצב את הסביבה החינוכית במגוון דרכים ובזמנים שונים, כך שיתאימו לצרכים השונים במרחב. את המוסד החינוכי שבו אנחנו מלמדים ומארגנים הוראה ולמידה – כיום: בית הספר – אפשר לראות כסביבה המשתנה בלא הרף. דוגמה: מורים שאינם בהכרח אנשים מבוגרים.

"אבק חכם"

כבר היום קיים פיתוח של פרויקט ושמו Smart Dust. פרויקט זה בוחן את האפשרות לפתח מחשבים שהם קטנים דיים כדי שבעצם ירחפו סביבנו כמו אבק ויוכלו ליצור רשתות של חיישנים בכל מקום.

כשהאבק החכם הזה ירחף סביבנו, איזו משמעות תהיה להליכה לבית הספר כדי ללמוד?

"ה-רשת"

הכול מחובר לכל דבר באמצעות "ה-רשת". אינטרנט, טלפון וטלוויזיה כבר אינם קיימים, אלא ישות אחת, מעין "שמיכה אלחוטית" שתאפשר גישה לכל ערוצי התקשורת, גם באזורים המרוחקים.

גם בתרחיש זה, של רשתות אינטגרטיביות שמקושרות לסביבות חכמות, עולה השאלה היפה בית הספר צריך להיות.

בעבר, בתי ספר, אוניברסיטאות ומוסדות לימוד אחרים התפתחו סביב מקורות מידע, כגון ספריות ומעבדות. אם אפשר להגיע למידע מכל מקום, אם סימולציות וניסויים יכולים להתבצע בכל מקום, אם אינטראקציה "אנושית" אפשר לחוות גם בצורה וירטואלית – היכן צריכה להתבצע הלמידה? מהו המקום הטוב ביותר לשם כך?

הטכנולוגיה בשנת 2020, כך על פי דאנן ופייסר, יאפשרו פיתוח של יחסים בין המשתמש לתוכנה, מה שיכול להציע גישה חדשה להוראה ולמידה. אם בעבר ההשכלה הייתה מנת חלקם של בעלי האמצעים, שיכלו להרשות לעצמם שימוש בטכנולוגיות ובמתקנים המתאימים, בעתיד זה יהיה אפשרי לכל אחד להטעין רעיונות, סרטוטים והערות, ולראות סימולציה של הפעולה של רעיונות אלו.

"לייף ריקורדר"

אחסון מידע ייעשה כל כך זול וזמין, עד שאדם יוכל להקליט את כל חייו באיכות של DVD. האחסון יהיה גם זמין ברשת בצורה כל כך נוחה, עד שדאגות בנושא גיבויים וקריסות דיסק יהפכו לנחלת העבר. ה"לייף-ריקורדר" יותקן על מסגרת המשקפיים, ויאפשר לאדם להקליט כל אודיו-ויזו'אל של כל שנייה מחייו, ולשחזר זאת באמצעות מנועי חיפוש מבוססי תמונה, וידאו או טקסט מכל מקום שבו הוא נמצא. בדרך זו אפשר למצוא, למשל, מאמר שקראת אפילו אם כל מה שאתה זוכר מקריאתו זה היום שבו קראת אותו, וגם למצוא את המפתחות שאבדו לך. ה"לייף-ריקורדר" הוא בעצם הזיכרון החיצוני שלך. 

היכולת להקליט ולאחזר כל ניסוי מעלה את השאלה מהי מטרתו של החינוך ומה התפקיד שלו אם כל המידע – מעובדות ועד מיומנויות – נגיש כל כך?

אילו מיומנויות נצטרך ללמוד בעתיד? האם היכולת לעבד מידע תיעשה המטרה החשובה ביותר בחינוך? האם הפיתוח של חיפוש מורכב וטכניקות שמירה של מידע ישן ייעשו "הבסיס החדש" של החינוך?

אבטחת מידע

בשנת 2020, האבטחה הדיגיטלית תהיה הרבה יותר משוכללת וקשה לזיוף מהיום, אך היא תורגש הרבה פחות. המאפיין העיקרי שלה יהיה היעדר-נראוּת. המערכת תדע במה ובמי אפשר לבטוח ולאיזה אדם אסור לאפשר גישה בשום אופן. הזהות במחשב תהיה קשורה באופן אישי לאדם ולמאפיינים הביומטריים שלו.

אבטחה היא תחום שמעסיק את כל מי שמשתמש ברשתות מחשבים. כיום היא בעיקר מבוסס על פייר-וול. התוצאה האי ששיתופיות היא לעתים קשה או אפילו בלתי אפשרית כשמדובר בגישה ממרחק למידע או למאגר נתונים. האבטחה העתידית תשנה לחלוטין את הדרך שבה אנחנו יכולים כיום לחלוק מידע ולשתף פעולה עם אחרים. יהיו הרבה יותר אינטראקציות עם אנשים באמצעות המחשב, הרבה יותר יישומים, וברמת אבטחה הרבה יותר גבוהה. במקום לזכור עשרים דרכים שונות להתקשר למידע רק כדי לגלות שהרשת שאליה אתה מתחבר אינה מאפשרת לך לקרוא את הדואר האלקטרוני שלך בקו מאובטח, תוכל להיכנס לתיקיות, מידע או שירותים באמצעות העובדה שהמערכת יודעת מי אתה ומכירה את ההיסטוריה שלך ושל ההרשאות שלך. זאת בזכות העובדה שאתה מזוהה באמצעות המבנה ביומטרי האישי שלך. באותו זמן, תוכל להיכנס למידע ולעבוד בכל מקום שנוח לך, שהרי אתה מזוהה מכל מקום.

בעיות אבטחה כיום משמשות הרבה פעמים כתירוץ או עילה לכך שאי אפשר להשתמש באינטרנט ובמחשבים בתחום החינוך. דוגמות: אי אפשר לשים ברשת גרסאות של מבחנים; צריך להיזהר מלהכניס ילדים לרשתות חברתיות, שמא יפגשו באנשים הלא נכונים.

אם אפשר להגן על ילדים באינטרנט באמצעות הגבלת הגלישה למרחב "ילדים בלבד", מתי הם יוכלו לפתח "כישורים חברתיים דיגיטליים"? אם אפשר לנהל את הגישה של ילדים למידע באמצעות נתונים ביומטריים, איזו בעלות או פיקוח אנחנו צריכים להציע לילדים על המידע הזה?