הפתיע אותי מאוד לגלות ש"קרעקרים" (שזה יותר מהכיוון האידישאי מאשר מהמונח הקראקרי), משקיעים בפישינג באתרי חינוך. ניחא, אני יכול להבין ניסיונות פריצה למערכות המנב"ס (מערכת ניהול בית ספר) למיניהן על מנת לשנות ציונים, אבל לגנוב סיסמאות לאתרי תוכן? מה הכיף בזה? – לכתוב "המורה בת זונה"? למחוק את דף העבודה בתנ"ך? זה שוה את המאמץ?
אם המטרה היא להשפיל ולהעליב את ציבור המורות בישראל, אני חושש שהיא הושגה. משום מה כשדברים כאלה כתובים באינטרנט מורות נוטות להיפגע הרבה יותר מאשר האופציה הלא פחות מעליבה של אותה כרזה על דלת שירותי הבנות בחטיבת הביניים או באותיות סיד גדולות במגרש הכדורסל.
אני אשקר אם אומר שהעיסוק בכל הנושא אינו גוזל זמן יקר שאפשר להשקיעו באופן יותר פרודוקטיבי ומועיל. ובכל זאת, הרעש וההמולה שיוצר הכאילו "טרור אינטרנטי" הזה רק מעודד את אותם קרעקרים לנסות שוב ושוב.
כמעט כל אחד, לא רק מי שחינוך הוא עיסוקו המקצועי, מבין שככל שתגביר את ההתרגשות והתכונה סביב מעשה קונדס שהצליח – תמשוך עוד ועוד נסיינים וחקיינים לשלוח ידם בכך. אפילו הפוסט הזה, בהנחה מופרעת שקרעקרים גולשים לבלוגים לא מגניבים כמו זה (מה לעשות, צריך להכיר במציאות), הוא בבחינת מתן תשומת לב מוגזמת לתופעה שההתייחסות הראויה לה היא התעלמות.
פרסם תגובה