הכניסה חינם, ילדים בחצי המחיר

מה חדש בתחום החינוך והאינטרנט, אילו תובנות חדשות מגלים בנושא החינוך והמחשבים באקדמיה?

פניתי לרחל, חברה יקרה ולמדנית (מילה יפה לחרשנית בימינו) ששוחה בתחום כמו דג במים. כפי שתראו בהמשך, תופעה בולטת באקדמיה (ובינינו: איפה לא?) היא ניים דרופינג –  כל משפט חייב לתת את הקרדיט לחוקר שהביא אותו לעולמנו. אז אין צורך להיבהל מכל השמות שמופיעים בסוף כל משפט, מי שחשוב לו יוכל להמשיך ולחפש את המחקר המתאים לו. ולהלן עיקרי הדברים, ב"שלוף", כמו שאומרת רחל כשהיא מעוניינת להצטנע:

מהי למידה, או מה קורה בתהליך הזה, הקרוי למידה

למידה משמעותית גורמת לנו  להבין = להיות מסוגלים לשאול שאלות, לנמק, לקשור מושג למושגים אחרים (יש לנו רשתות כאלו במוח, ראה סלומון ופרקינס) –  להבדיל מלחזור על דברים כפי שהם נאמרו לנו.

אז איך עשויה להתרחש למידה משמעותית ? באמצעות מה שנקרא הבניית ידע פעילה (ראה קונסטרוקטוביזם= פיאז'ה) איך זה יכול לקרות? על ידי כך שמה שאנחנו לומדים או מלמדים יהיה למשל:

• מעניין
• יוצר מוטיבציה
• קשור לעולמו של התלמיד
• עוסק בבעיות פתוחות, כלומר בעיות שאין להן פתרון אחד ויחיד
• מערב מיומנויות חשיבה גבוהות, ולא רק חזרה על דברי המורה
• מאפשר רפלקציה
• מערב מטלות של פתרון בעיות מורכבות
• כרוך ביצירת תוצרים (ראה  Papert= Constructionism)
• דורש שנשתמש במשהו שאנחנו לומדים
• דורש יכולת החצנה – גם של תהליכי חשיבה וגם של תופעות
• מושתת על שיתוף פעולה בין תלמידים – כי אנחנו, מה לעשות, יצורים חברתיים מיסודינו (ראה ויגוצקי)

בנוסף, רצוי שההערכה של המורה והעמיתים בסביבה תהיה בנויה כך שתיתן לתלמיד אפשרות להשתפר, לראות את נקודות החוזק והחולשה שלהו (כלומר הערכה מעצבת), ושהתלמיד ידע על מה מעריכים אותו, ומהן הציפיות ממנו.

כל זה להבדיל מלמידה פסיבית, שבה התלמיד מקשיב ומוסרים לו מידע. בלמידה פסיבית אין התמקדות בתהליך שהתלמיד עובר, אלא במידע שמועבר. בסגנון למידה זה, פעמים רבות התלמידים  משננים, זוכרים, ובתוך זמן קצר הדברים נשכחים – כלומר לא היה דבר משמעותי, המידע לא הפך לידע, אבל, צריך להספיק את החומר,  ו"החומר" וה"להספיק" עומדים בראש סולם העדיפויות.

יופי, אז נניח שכולם שוכנעו שצריך לגרום ללמידה משמעותית ואפשר לעשות זאת בכיתה רגילה בלי תקשוב. אבל בתקשוב עסקינן, איפה הוא נכנס לתמונה?

מה תפקיד התקשוב?

רצוי לרתום את התקשוב לתמוך בלמידה משמעותית.  אבל איך? מתוך התבוננות במה שקיים היום באתרים רבים עולה כי צריך לעצב סביבות למידה (אתרים) של מקצועות וקורסים שבהם המשימות שנותנים לתלמידים יאפשרו יותר מלהוריד דפי וורד, שיהיו לא רק שאלות או תשובות רב-ברירה (שאלונים "אמריקניים"), אלא משימות שמעודדות חקרנות ועצמאות, התבוננות של "מה מובן לי ומה עדיין לא ידוע ולאן פניי מועדות?". לצורך כך הסביבה המתוקשבת צריכה ליצור מוטיבציה וקשור לעולמו של התלמיד למשל, באמצעות חיבור לאקטואליה,  לספק  לתלמידים הבנייה (פיגומים)ללמידה העצמאית שלהם,  לתמוך בהערכה מעצבת , ולא פחות חשוב התקשוב מאפשר למידה בהקשר חברתי , מאפשר להתרשם מדעות ורעיונות של עמיתים ומאפשר פעילויות קבוצתיות ולמידה עם עמיתים ומעמיתים, לא רק קשר מורה-תלמיד. אפשר לראות מימוש של התופעה בכמה מהפורומים הבית-ספריים, אבל לא בכולם. צריך לבחון בין מי למי מתרחשת האינטראקציה, האם בעיקר בין המורה לתלמיד או בין התלמידים לבין עצמם. חשבתם פעם על אזורי למידה קבוצתיים? תוצרים קבוצתיים? אז אני עושה וזה עובד מצוין.  

דוגמה נוספת לשיתוף של אנשים והצמחת ידע  יכולים לראות באנציקלופדיית ויקי: תלמיד אחד עורך את עמיתו, בלי שום נוכחות מורה. מובן שזה לא מושלם, כי אין זה מעיד בהכרח על למידה, אבל אפשר לנצל את הטכנולוגיה הזאת כמנוף, ולהבנות זאת כך שלמידה אכן תתרחש

ולשאלתו של סלומון: "מי מכשכש במי – הטכנולוגיה או הפדגוגיה?"

במתכונת הנוכחית, אנשים מרוצים כשאתר עוזר להם או לילד שלהם להתכונן לבחינה.

לעבור בחינה כפי שאנו רגילים, אין משמעו תמיד לדעת להבין. משמעו פעמים רבות, לדעת לפתור בחינה, ואחרי חודשיים כל החומר שכרוך בה נמחק מהזיכרון. למבוגרים שבינינו: מה אתם זוכרים מהבחינות בהיסטוריה? בתנ"ך? ואפילו במתמטיקה.

רייבס, אחד החוקרים בתחום, מנתח באחד ממאמריו תמונת מצב של אתרים, ושואל מונחים מתחום הכלכלה: את האתרים הלימודיים הוא מכנה  "ספקי מידע "- המידע, לפי ניתוח זה, הוא מוצר, והאתרים ממוקדים ב"מוצר", כלומר במסירת המידע (למשל המידע לבגרות). שימו לב, זה עומד מול אתרים שאמורים לתמוך בלמידה משמעותית וצירכים להיות ממוקדי-צרכן (כלומר התלמיד), ולהתמקד בתהליך הלמידה שהוא עובר.

אם כן, מורים רבים משתמשים כיום בטכנולוגיה להנצחת המצב כפי שהוא, אולי אפילו יותר גרוע. למה הכוונה, יותר גרוע? – למורים יש מה שנקרא "ידע תוכן פדגוגי " (PCK, ועל כך כתבו מזמן שולמן וחבריו ). הם יודעים את התוכן וגם יודעים לגרום לכך שתתרחש בכיתה למידה משמעותית (כן, יש מורים כאלה) אבל אפילו המורים הללו לא תמיד יודעים כיצד להשתמש בטכנולוגיה ולנצל אותה נכון. מיודסר, נחמיאס אורן ולהב (הם משלנו, מאוניברסיטת תל אביב) כינו זאת "צעד קדימה לטכנולוגיה, שני צעדים אחורה לפדגוגיה ". יותר מכך, מה קורה  שהמורים צרכים לעצב אתרים משלהם??..

טכנולוגיה בלי פדגוגיה

בלי פדגוגיה של למידה משמעותית, אפשר להשקיע מיליונים במחשבים ניידים, במעבדות נהדרות ובמיזוג אוויר. נכון, יש חשיבות לכך שיהיה יותר נוח. יתר על כן, מורים יוכלו להכין אתרים נגישים למקצועות (יופי טופי), ההורים יוכלו להוריד חוזרים (נחמד), ילדים ידפיסו מטלות בוורד במקום שהמורה תחלק דפים בכיתה, והם אפילו ישאלו את המורה שלהם בפורום לפני הבחינה שאלות (אבא יוכל להשוויץ שהילד לומד עם המחשב, אבל המורה היא זו שתמשיך לענות לתלמידים, כי יודעת הכי טוב את החומר לבחינה).

אז מה נשתנה? האם התלמידים יבינו יותר טוב לחיים את מה שלמדו בזכות כל זה? מה ההבדל בין השאלות שנשאלו בפורום לבין אלה שנשאלו בכיתה? (יופי אז הם בבית). אומנם המצב נראה טוב, אפשר להראות בסטטיסטיקות נפלאות ש-100 ילדים נכנסו לפורום וכולי וכולי. אבל מה קרה שם ללמידה שלהם? קרה משהו? משהו השתנה מלפני 15 שנה?

מה הפתרון? 

אמרנו כבר: לעצב סביבות מתאימות – המלצנו להתמקד בפדגוגיה ברוח הגישה הקונסטרוקטוביסטית, והתובנות של החוקרים ממדעי הלמידה, ואמרנו גם שכדאי מאוד לרתום את התקשוב לתמיכה ועידוד בלמידה משמעותית. ואולם אינם דברים שנולדים איתם, ואי אפשר לצפות שהם יתרחשו מאליהם כי:   

1. לא כל מי שיודע את החומר=תוכן, יודע ללמד אותו בכיתה פדגוגית (PCK,  וזו נקודה שאינה קשורה כלל לתקשוב).

2. לא כל מי שיודע ללמד בכיתה פדגוגית, יודע ללמד עם מחשבים/טכנולוגיה. צריך להכשיר אותו (וגם לכך כבר יש מושג –  PCKI ).

3. לא כל מי שיודע ללמד עם מחשבים, יודע לעצב סביבות ממוחשבות משמעותיות בעצמו. לא מספיק שילמדו מורים ומרצים להשתמש בתוכנה לבניית אתרים, זוהי רק טכנולוגיה, והרי אמרנו שצריך גם ללמד איך לעצב למידה עם הטכנולוגיה.

אבל – זה בהחלט אפשרי!

הבנתם?