הכניסה חינם, ילדים בחצי המחירשאלת מיליארד הדולר, בלשון המעטה – איך אפשר להתגבר על העוני בעולם?
פרופסור הנס רסלינג, מדען שוודי, מציג דרך מעניינת לפתרון הבעיה.
צפו בסרטון עד סופו, הוא אמנם ארוך אבל שווה כל שנייה: הוא לקח נושא מורכב ומסובך ומציג אותו בדרך מרתקת, כך שיש כאן מרצה מעולה, כלי נפלא ונושא חשוב .
ההרצאה, משנת 2007, נקראת make the impossible, possible , ובה כאמור תוכלו לראות איך אפשר, על פי רסלינג, להתגבר על העוני בעולם.
כנסו כנסו.
אני לא טוקבק של עצמי, רק שחשוב שתצפו בסרטון עד הסוף.
הטכנולוגיה החדשה מבית מיקרוסופט Photosynth (מלשון פוטוסינתזה) מאחדת 2 מושגים מתוך הבאז של web 2.0 – תגיות ושיתופיות – ויוצרת בכך ממד אחר, חדש ובעל ערך רב יותר ממרכיביו, ומקדמת את הרשת הסמנטית לידי מימוש בצורה מרהיבה. לטעמי.
בסרטון שהפניתי למעלה לקחו את כל התמונות המקושרות לתג "נוטרדם" בפליקר – החל בגלויה וכלה בתייר שביקר בפריז והצטלם בחזיתה של הכנסייה – ובנו מודל תלת-ממדי. במודל הזה אפשר לעשות הכול: זום, ניווט בתוך הכנסייה, ואף ירידה לפרטי פרטים. זה הופך את הטכנולוגיה לכלי בעל עוצמה שמאפשר לכל התמונות המשותפות והמתויגות בעולם להפוך לתמונה גדולה. גדולה ועולה על כל מרכיביה.
נפלא
אריה היילוויל מנכ"ל לאומי קארד התלונן בכנס האינטרנט של דהמארקר על שיעור היענות אפסי במבצע שלהם לעבור להשתמש באינטרנט במקום לקבל דוחות נייריים בדואר. אנחנו מציעים הנחה של 50% וגם מתנה, הוא השתומם, ורק אחוזים בודדים מקרב לקוחותינו הביעו עניין.
לפני כשבועיים קיבלתי מייל פרסומי מלאומי קארד עם ההצעה להפסיק לקבל דואר נייר ולעבור ולקבל את דף הפירוט החודשי באמצעות דואר אלקטרוני. הפרסומת אף מציינת כי השירות ידידותי לסביבה.
מה כולל המבצע הזה
למה הוא לא שווה לי
מדוע אני, משתמש כבד באינטרנט שטורח לסרוק מסמכים חשובים כדי שיהיו לי זמינים מכל מקום ובכל זמן, לא שוקל לעבור ולהשתמש בשירות שממבט ראשון נראה תואם את אורח חיי האינטרנטיים? ולמה אני אפילו מתרגז כשאני קורא את הפרטים של המבצע?
קודם כול, המבצע אינו מספיק אטרקטיבי: חברת לאומי קארד מרוויחה מאות מיליוני שקלים בשנה. הריבית של בנק ישראל עומדת על 3.5% בשנה, ריבית הפריים עומדת על 5% בשנה, והריבית שגובה חברת לאומי קארד עומדת על כ-11% בשנה – כמעט פי 3 מריבית הפריים. זהו מרווח ריבית ענקי בכל קנה מידה. אז לבוא ולהציע הנחה של 50% בגובה דמי הטיפול החודשי שעומד על 8.88 שקל? כמה יוצאת ההנחה בדיוק? 4 שקלים וארבעים אגורות. מגוחך.
לחלופין לקבל 300 נקודות? עד היום אני לא מצליח להבין מה נותנות הנקודות האלה. אני קונה בהמון כסף ומקבל מעט נקודות, ואליהן אני צריך להוסיף עוד כסף כדי "לקבל" מוצרים זולים ולא נחוצים.
מקריאת האותיות הקטנות גם לא ברור אם ההנחה מוגבלת לחצי שנה, שזו כבר אומנות של חברות מהסוג של לאומי קארד. הרי כולנו דוברי עברית ואפשר, אם רוצים, להיות מספיק ברורים ונהירים – כמו שהם עושים במסרים השיווקיים/פרסומיים. אך כשזה מגיע לחוזים והתקשרויות – לזה כבר נחוץ עורך דין,
ולגבי המתנה שהם מציעים – קפה ומאפה בארומה שעלותו לצרכן 14 שקלים.
שוב, מתנה שאינה שוות ערך בעיניי על מנת לגרום לי להירשם לשירות באינטרנט. אני צרכן קלאסי שאוהב מתנות, אבל מתנות שנתפסות בעיניי כשוות ושניכר שהחברה המעניקה את המתנה עשתה מאמץ וחשבה על הלקוח. ותסלחו לי, קפה-ומאפה בארומה זאת לא מתנה שווה.
ולמה הוא לא במיוחד שווה לסביבה
ועכשיו לאמירה הערכית כביכול במבצע הזה – "שירות ידידותי לסביבה". כאן אני לא בטוח שהייתי משתמש בטרנד הירוק שהתפשט בישראל. השירות למעשה מציע לנו להפסיק להשתמש בנייר, ולצרוך את המידע באופן דיגיטלי. מה משמעות הדבר לטובת כדור הארץ? לא הרבה: כדי לקבל את המידע עליי להפעיל את המחשב האישי, שצורך על פי האתר של חברת חשמל 0.15-0.11 קילו וט לשעה. בנוסף, חברת לאומי קארד צריכה לפעיל מערך שרתים על מנת לספק את השירות הזה. צריכת החשמל של השרתים הכפילה את עצמה בשנים האחרונות, והופכת להיות בעיה גדולה לחברות המפעילות חוות שרתים דוגמת לאומי קארד. צריכת חשמל מוגברת מובילה כיום לפגיעה גדולה בטבע ולהגברת התחממות כדור הארץ כתוצאה מתהליך ייצור החשמל.
אולי הייתי מציע ללאומי קארד לעבור לנייר ממוחזר או לחלופין להדגיש את החיסכון בחשמל, ולא לזרוק אמירה בעלמא כאילו זהו שירות ידידותי לסביבה.
אז מצדי, המנכ"ל היילוויל יכול להמשיך לתפקד כאריה של נייר בתיבת הדואר שלי. אותי הוא לא שכנע.
השבוע נפתחים אירועי שבוע הספר. השנה אירועים אלו מקבלים אצלי משמעות נוספת, מעבר לחוויה התרבותית ה"רגילה" של חגיגת שיטוט בין דוכנים, עיון, דפדוף ועלעול וכמובן קניית ספרים. במרוצת השנה החולפת הגשמתי חלום של שנים ארוכות, והוצאתי לאור את הספר הראשון – רבע עוף.
רשתות חברתיות בבחירת בעלי מקצוע
בתהליך ההוצאה לאור הכרתי אנשים חדשים ובעלי מקצוע מעניינים ומרתקים. אחד השיקולים המרכזיים לעבוד עם חברה כזו או אחרת היה הקשר האישי, המוטיב המרכזי של הרשתות החברתיות פועל בחיים במשנה תוקף – המלצה הובילה להמלצה וחבר מוביל לחבר.
החכם לומד (גם) מניסיונם של אחרים
כימיה היא מילת מפתח בתהליך העבודה. בעיקר כשמדובר בפרויקט ראשון שאתה משקיע בו זמן, ומדובר בזמן הפנוי, כי צריך להתפרנס כדי שאוכל לממן פרויקט יקר כזה וגם לחיות. התהליך מרתק ומאתגר כי הוא קודם כול בתולי, וכשעושים משהו בלי ידע קודם, גם אם מנסים ללמוד מניסיונם של אחרים יש כנראה טעויות שאתה חייב לעשות אותן לבדך כדי ללמוד. לדוגמה: על אף שהספר עבר הגהה 5 פעמים, עדיין נמצאו בו 3 טעויות – משום שכבר הגענו לרוויה מההגהות ונעשינו עיוורים לשגיאות (הטעויות תוקנו בהדפסה השנייה).
חוויה מעניינת הייתה בחירת עטיפה שתשקף את התוכן של הספר – המחשבה שהושקעה בכך, מאות הצילומים שצולמו, ולבסוף גם מספר הסקיצות לעטיפה (דוגמה לסקיצה בקובץ PDF).
כתיבה תוך כדי דיאלוג עם הקוראים
גם דרך הכתיבה נעשתה בצורה מעניינת: הדס הרכיבה קבוצת קוראים מחברים אינטרנטיים קרובים, מכרים מהאינטרנט וגם חברים של חברים שצורפו לקבוצה בהמלצת אותם חברים במהלך הכתיבה (רשתות חברתיות כבר אמרתי). לאחר כל פרק או אפיזודה משמעותית הקטע נשלח לקבוצת הקוראים להערות. ההערות היו חשובות מאוד לתהליך – אני יכול לספר שהסוף של הספר נכתב פעם נוספת לאחר ההערות שהוא קיבל מקבוצת הקוראים.
אנשים מעדיפים לקנות ספרים בחנות
אחת מהנחות היסוד המשמעותיות בדרכו של הספר אל האור קיבלה נוק אאוט – המכירות באינטרנט. נקודת המוצא הייתה כי הספר יימכר רק באינטרנט, ואולם לאחר החודש הראשון, שבו הצלחנו למכור כמה עשרות ספרים, ובעיקר לאחר ההמלצה החמה שהספר קיבל ב"לאישה", הבנו שהוא צריך להגיע לחנויות. כיום הספר נמצא בחנויות – זה החודש השלישי שלו שם – ונמכר בכמות של מאות ספרים. ברור לכול שהערוץ האינטרנטי במודל שחשבתי להפעיל ספג מפלה אל מול ערוץ החנויות הלא מקוונות.
פרסום ויחסי ציבור
המקטע האחרון בכל המסע הזה של הוצאה לאור, ואולי החשוב ביותר, הוא הפרסום ויחסי הציבור.
כאן לכסף יש תפקיד מאוד מרכזי: אי אפשר לפספס את הפרסומות ברדיו לספרים חדשים ואת המודעות הגדולות בעיתונים. ומדובר פה בסכומי כסף מאוד גדולים, שאינם אפשריים בנקודת הזמן שבה אני נמצא, מה עוד שאיני יודע עד כמה הפעילויות הללו יעילות. כשאוכל לבצע פעילויות מהסוג הזה אכתוב על כך. ערוץ הפרסום היחידי שעובד כרגע הוא המודעות בגוגל. כתבתי על כך בעבר, ומאז צברתי ניסיון ותובנות, אקדיש להם את אחד הפוסטים הבאים.
תגובות הקוראים
הספר מקבל ביקורות אוהדות ביותר, והפידבקים מהקוראים מאוד מעודדים.
כמה בלוגרים כתבו על כך, למשל שאלה של תרבות (זהירות ספוילר) והבלוג של נוריתהה. עניין יחסי הציבור זקוק כנראה לטיפול יותר עמוק ממה שהוא קיבל עד עכשיו.
שולחים אליי כתבי יד
אנקדוטה אחרונה בהקשר של ההוצאה לאור – התחלתי לקבל כתבי יד של אנשים המעוניינים להוציא את ספרם לאור, כך שאני גם קורא כתבי יד בלילות. כיום נמצאים בתהליך 2 ספרים נוספים. מקווה בקרוב לכתוב עליהם כאן.
כמה קישורים לכבוד שבוע הספר
קורינה הסופרת הכינה מניפסט: קריאה מנומקת להתאגדות הוצאות לאור עצמאיות
מועדון קריאה – הפרויקט הנפלא של זהר עמיהוד ששולח במהלך שבוע פרק מספר ועושה חשק לקרוא אותו במלואו.
האתר הראשון ברשת הישראלית שעסק בשבוע הספר שבניתי אי שם בסוף שנות ה-90 לציון החג הזה.
מואיז בן הרוש – בין ספרות לאינטרנט
מכירים איך זה כשאתם חושבים לקנות מכונית מסוימת ופתאום אתם רואים בדיוק כזאת ועוד אחת ועוד אחת על הכביש? או לחלופין עגלת תינוקות? גם עם הריונות זה ככה. לפני חצי שנה נולדה בתי הצעירה – בניתוח קיסרי (לא שלי). פתאום שמנו לב כמה הרבה אימהות שאנחנו מכירים ילדו בניתוח קיסרי. גם במחזור של אותה תינוקת ספציפית. לא ידעתי שניתוח קיסרי זה דבר כל כך נפוץ. אפילו שיתפתי את באי הבלוג בהתלבטויות שהיו לנו לפני הלידה. אחר כך החלטתי גם לכתוב על כך עבודה במסגרת הלימודים לתואר שני במדעי המידע.
רבות נכתב על המנגנון המופלא שמאפשר לנשים לשכוח את הלידה ואת הסבל הכרוך בה, שכחה שהיא אולי אחד הגורמים המאפשרים את המשך קיומו של המין האנושי. העבודה נסבה סביב חוויית האשפוז, ובאופן מפתיע ולא מפתיע, המרואיינות שלי פתחו בהצהרה חד-משמעית של שכחה. לא זוכרות שום דבר מהיומיים-שלושה שבהן היו מאושפזות בבית יולדות. עם התקדמות הריאיון צפו ועלו קטעי זיכרונות, תחושות וחוויות. כמעט ולא נרשמה אמירה חיובית אחת על ה"חוויה".
אני מדגיש כי מדובר במאושפזות שמצב בריאותן היה טוב והחלימו באופן סביר מהניתוח, כך שהן לא נזקקו ליותר מהשגחה רפואית בסיסית. אולי זו הסיבה לכך שמרבית המידע שהן הצליחו לזכור קשור לחלק הלא-רפואי.
פתאום לחזור לגור עם שותפה
הבעיה העיקרית שעליה התערבו המרואיינות היו היחסים עם השותפה לחדר. הכאבים הם משהו שהיה צפוי מלידה בכלל ומניתוח בפרט, עם הסגל הרפואי כמעט ואין יחסים למעט מתן משככי כאבים וסיוע בירידה מן המיטה למקלחת כמה שעות לאחר הלידה. מה שנותר חקוק בזיכרונן הוא תחושת הבדידות, הגעגועים הביתה, לבעל ולילדים, והתחושה הלא נוחה לחיות עם עוד מישהי בחדר אחד. זה היה אחד השיקולים בבחירת בית החולים ללדת בו. אחד הפוסטים היפים בעיניי של הדס נכתב על התקופה שבה שהתה בבית החולים לאחר הלידה.
דוקטור, דבר אליי!
בדבריהן של המרואיינות ניכרה מפעם לפעם נימה מסוימת של התמרמרות על התעלמות של הסגל הרפואי מהן או חוסר אינטראקציה עם הסגל.
כמה מהן ציינו כי חסרה להן מאוד הדרכה בסיסית. מקצתן תכננו לאורך כל ההיריון ללדת בלידה רגילה, חיפשו על כך מידע באינטרנט וגם השתתפו בהדרכות ובקורסים. נשים אלו, שהניתוח היה בעבורן הפתעה, ממש סבלו מחוסר מידע בסיסי בנוגע למצבו של הגוף לאחר הניתוח, הפעילות הנדרשת והיוצא בזאת. היעדר המידע יצר אצלן חוסר נחת ואף תחושה של השפלה. אצל י' הובא נושא זה בעוצמה גבוהה – גם בתיאור המילולי וגם באינטונציה שבה נאמרו המילים: "אחרי ניתוח קיסרי הייתי מאוד רוצה שמישהו יסביר לי אם מה שאני מרגישה זה נורמלי ואם צריך לרדת להתרחץ או מתי. מאוד הופתעתי כשהאחות באה והעירה אותי להתרחץ. ממש לא הייתי מוכנה לזה".
תרופות קונים בחוץ
נקודה בולטת נוספת הקשורה לתנאי האשפוז שאינם טיפול רפואי היא המחסור, או הקימוץ, לדברי היולדות: מספר החדרים ומספר המיטות בחדר, חוסר הפרטיות בשירותים ובמקלחות (בבתי חולים מסוימים, כמה חדרים חולקים את אותה יחידת מקלחת-שירותים), ההקצבה במגבות, בכותנות ובסדינים. דגש רב הושם בדבריהן על הנטייה של הצוות הרפואי להמליץ ליולדות לקנות מוצרים בסיסיים בבית מרקחת, למשל סבון למקלחת (לחיטוי מקום הניתוח) וכדורים לשיכוך כאבים.
מוכרחים להיות שמח
עצוב היה לשמוע מכמה מהנשים שראיינתי כי חלק מהזיכרונות מעלים בעיקר תחושות של בדידות והשפלה. הרי מדובר בלידה, אחת החוויות הגדולות בחיי משפחה והמשמעותיות בחייה של אישה.
עם זאת, אין להאשים במשקעים הכבדים מהאשפוז רק את הלידה. יש לזכור כי גם במצבים אחרים של אשפוז מדובר באדם שסובל כאבים ומדוכדך מבחינה נפשית.
* * *
וברוח אחרת לגמרי: הצטרפו למאבק בחוק הצנזורה באינטרנט. אפשר לקרוא אצל גדי שמשון את המשמעויות אם החוק הזה יעבור.
כמדי שנה התפרסם בחודש ינואר בארצות הברית דוח הורייזון 2007, ובו ניסיון לתת תחזית להשפעה שתהיה לטכנולוגיה על המוסדות להשכלה גבוהה בעתיד. מכיוון שמדובר בו על האוניברסיטאות, יש להניח שהתחזית בנוגע לבתי הספר תהיה דומה, אם כי התהליך יהיה בקצב הרבה יותר אטי. הדוח כאמור מתייחס לארצות הברית, אך מפתיע לגלות כמה נקודות מעניינות בדמיונן בין המגמות שם לבין התהליכים שקורים בארץ. הדוח מתפרש על פני 28 עמודים. שווה לקרוא אותו במלואו, הנה הנקודות שאני מוצא אותן מעניינות.
6 מגמות שישפיעו על החינוך הגבוה ב-5 שנים הקרובות:
1. קצב שינויים מטורף – הסביבה שבה פועלים מוסדות להשכלה גבוהה משתנה בתדירות גבוהה – התקציבים קטֵנים, העלויות גדֵלות, וחלה עלייה בביקוש לשירותים חדשים; נרשמת ירידה בנרשמים ולעומתה עלייה גדולה בביקוש ללמידה מרחוק לא רק מצד התלמידים אלא גם מצד אנשי האדמיניסטרציה, כדי לקצץ בהוצאות; הולכת וגוברת התחרות עם המגזר העסקי (לעומת האוניברסיטאות, שהן מלכ"רים).
2. גלובליזציה – הגלובליזציה המתפשטת משנה את הדרך שבה אנו עובדים, משתפים ומתַקשרים. הגלובליזציה של התקשורת, הבידור והמידע מספקת לסטודנטים פרספקטיבה ומשאבים יותר מאשר בעבר, ומאתגרת אותם מול מצבי למידה חדשים ומתמשכים.
3. אז מה אם כל המידע זמין? – על אף כל השפע במידע הזמין ברשת, אין לקחת כמובן מאליו כי לכולם יש יכולות מידעניות כגון היכולת למחשבה ביקורתית, מחקר והערכה של החומר הנקרא.
4. נטישת השיטות המסורתיות – ירידה בשיטה המסורתית של הערכת עמיתים, וכתוצאה מכך עלייה בשיטות ומודלים חדשים של הערכת עמיתים באוניברסיטאות.
5. ערעור מעמדו של המומחה – כתוצאה מנטישת השיטות המסורתיות (סעיף 4) ומעלייתם של החובבנים המעמיקים בתחומים מסוימים ותורמים לשיח בתחום שבו הם שולטים, יש לשקול מחדש את השאלה מי נחשב מומחה.
6. סטודנטים חווים אחרת את הטכנולוגיה – סטודנטים מחשיבים טכנולוגיה בצורה שונה מאשר הפקולטות באוניברסיטאות (לדוגמה: טלפונים סלולריים), וכך הפער בין הסטודנטים לאוניברסיטאות הולך וגדל.
ההשכלה הגבוהה עומדת בפני 6 אתגרים ב-5 השנים הקרובות:
· הערכת התוצר והעבודה בלמידה – היום למידה מתבצעת בצורות שונות ומגוונות, כגון משחקים וסימולציות: פרוטפוליו של סטודנט המורכב מעבודה שנעשתה בבלוגים; וידאו ופודקאסטים. גם לסטודנטים וגם למרצים יש קושי להעריך את הלמידה בסביבות הללו.
· מנהיגות אקדמית – בעצם ימים אלו מתרחש שינוי גדול בתחום הלמידה, המחקר והיצירה באוניברסיטאות. דרושים מנהיגים מתחום האקדמיה שיראו את האפשרויות הגלומות בהתרחשויות הללו, ושהמנהיגים האלה ייקחו את השינויים הללו קדימה.
· זכויות יוצרים וקניין רוחני – לאור העובדה שנתח גדל והולך מהיצירה באוניברסיטאות הוא דיגיטלי, האתגר שבתחום זכויות היוצרים והקניין הרוחני רק ילך ויגדל.
· פער בין תוכן לטכנולוגיה – כבר היום קיים פער מיומנויות בין היכולת להבין איך להשתמש בכלים ליצירת תכנים לבין איך ליצור תכנים בעלי משמעות.
· למידה שיתופית – הדגש המחודש על למידה שיתופית דוחף את הקהילה החינוכית לפיתוח צורות חדשות של אינטראקציה והערכה.
· ניידים – ההשכלה הגבוהה ניצבת בפני ביקוש גדל לספק שירותים, תכנים ומדיה למכשירים נישאים ולמחשבי כף יד.
הטרנדים הטכנולוגיים שיש לעקוב אחריהן חולקו ל-3 תקופות בהתאם לזמן ההטמעה, להערכתם של מחברי הדוח:
בתוך כשנה
תוכן משתמשים – היום הקהל אינו רק צורך תכנים (מקשיב) אלא גם יוצר: כותב בלוגים,
מצלם,וכותב ויקי-ספרים (מלשון ויקיפדיה). כל ההיבטים הללו של תוכן מייצרים צורה חדשה של תרומה, תרומה המתרחשת בכל הרמות באוניברסיטאות.
רשתות חברתיות – הטרנד כבר מיושם במספר גדול של קמפוסים בארצות הברית. זו גם הסיבה שסטודנטים מחוברים. הרשתות החברתיות מייצגות דרך חדשה ומשמעותית לגשת ולהשתתף בקורסים אקדמיים. יותר מאשר חברים – זו הזדמנות לתרום, לחלוק, לתקשר ולשתף.
בתוך 2-3 שנים
טלפונים סלולריים – הטלפונים הסלולריים הולכים ונעשים השער שלנו לחיים הדיגיטליים – הם מספקים את הצורך לחיבור מידי; הם תמיד איתנו; והם מחברים אותנו לחברים, למידע, לאתרי אינטרנט, מוזיקה, סרטים ועוד. היכולות של הטלפונים הסלולריים גדלות, ולא ירחק היום שהם יהיו חלק מהחינוך כמו ילקוט בית ספר.
עולמות וירטואליים – אפשר למצוא אותם בקמפוסים מובילים מבחינה טכנולוגית ובפקולטות מתקדמות. עולמות מדומים מאפשרים להתנסות ולחיות בסיטואציות בדרך בטוחה אך מאתגרת. הם מספקים לחינוך אפשרויות כמעט בלתי מוגבלות (המגבלה היחידה היא הדמיון האנושי). לדעת כותבי הדוח, הטרנד הזה ישפיע ויגדל בדומה לגידול של האינטרנט באמצע שנות ה-90.
בתוך 4-5 שנים
למידה חדשה (New Scholarship) ושיטות הפצה חדשות – גם צורת הלמידה וגם הפרקטיקה משתנות: כלים חדשים, דרכים חדשות ליצירה, לבקר ולפרסם משפיעים על צורות הלמידה החדשות והישנות. כיום מתחילים לראות כיצד פרסומים חדשים עשויים להיראות ואיך למידה חדשה עשויה לעבוד.
משחקים חינוכיים מרובי משתתפים – עדיין קשה לצפות את התחום ויש מעט מאוד דוגמות. כיום מתרחשים צעדים להקל את הפיתוח של משחקים מסוג זה. בשנים הקרובות מנועים לפיתוח משחקים מבוססי קוד פתוח יורידו את רף הכניסה למפתחים, ונתחיל לראות מוצרים חדשים – חינוכיים ומסחריים.
הדוח רצוף דוגמות והמחשות לכל טכנולוגיה המוצגת כאן. לטעמי, לוחות הזמנים הרבה יותר ארוכים, עם זאת, צריך לזכור שאנחנו חיים בעידן האינטרנט ושינויים מתרחשים במהירות עצומה.
מצורף קישור ישיר לדוח בפורמט PDF
היא לא יודעת שקיבלתי את המייל הזה. אבל אני הייתי הנמען היחיד במייל הזה. לא הייתי טורח לכתוב על כך אם המייל לא היה עסיסי וטעון. והוא מאוווד טעון.
זה לא שהיא יחידת סגולה. גם לי קרה פעם, ברגע של פיזור דעת, ששלחתי בטעות למישהו בדואל משהו שהוא לא היה צריך לראות. המייל ההוא היה רצוף טענות של לקוח על פרויקט מסוים שהיינו בשלבים מתקדמים שלו. דבר ראשון עשיתי Reply והתחלתי לענות. תוך כדי ההקלדה שיניתי את דעתי והחלטתי להפנות את המייל לאחד מאנשי הצוות שלי לקבל תשובות על חלק מההערות. כתבתי לאיש הצוות את השאלות שלי, והוספתי גם ההערה בנוגע לטענות של הלקוח. רק מה? לא שיניתי את שם המכותב ושלחתי. למעשה, אפילו לא שמתי לב, אלמלא הלקוח שלח תשובה נעלבת במייל (את כל זה שחזרתי כמובן לאחר מעשה). כשקראתי את תגובתו של הלקוח מיד התקשרתי להתנצל. הוא נפגע עד עמקי נשמתו וסירב להמשיך לדבר איתי.
מאז אני מאוד נזהר במה שאני כותב במייל, אפילו בהתכתבויות עם אשתי אני עושה מאמץ ולא מחווה את דעתי בסוגיות מסוימות ומעדיף לשוחח עליהן בעל פה.
נחזור למייל שקיבלתי: אני מכיר את הזוג, גם את הבעל וגם את האישה. לא מדובר בהיכרות קרובה שלי איתם. ועכשיו מה? מה לעשות? לספר שקיבלתי אותו או לא? יש כמה תסריטים, וכולם אינם מלבבים:
לא אומר דבר
אני לא יודע איך הזוג הזה מתַקשר. אחת הסצנות שרצה לי בראש: הם בבית והיא מחכה שהוא יתייחס לדברים שהיא כתבה בלהט רב, והוא – כלום. נאדה. לא אומר דבר. יתחיל ריב גדול על כך שהוא מתעלם ממה שהיא אמרה, הוא מצידו יכחיש, והיא תרצה להוכיח לו כי היא שלחה. ילכו ויבדקו בדואר יוצא למי נשלחה המייל ויראו כי נשלח אליי. ואז? לא נעים.
מצד שני, יש סיכוי שהם מאוד תקשורתיים, ואולי הדברים שנכתבו במייל נאמרים גם בעל פה. ואז המכתב נשאר אצלי ואיש לא יזכור שהוא גם נשלח מתישהו.
אספר לה או לבעלה
אם אספר – המבוכה שלהם תהיה גדולה, אני משער. או שלא.
מה כדאי לעשות?
השופטת אביגיל כהן פסקה ב-10 במאי בתביעה שהגישו "על השולחן " נגד אורט ישראל על העתקת מתכונים בפורומים של אורט וכן עסקה גם בנושא פורומים.
בית המשפט החיל את נוהל הודעה והסרה גם על נושא של זכויות יוצרים. הכוונה שאם מודיעים לבעל האתר על פגיעה בזכויות היוצרים ובעל האתר הסיר זאת בפרק זמן סביר כי אז לא נפגעו זכויות היוצרים. בכל מקרה ממליץ לקרוא בפירוט את פסק הדין במשפט.
המחלוקת העיקרית בין אורט לעל השולחן נסובה באשר לגוף המחזיק אתר אינטרנט בו מתנהלים פורומים להפרת זכויות יוצרים על ידי משתתף בפורום.
בפסק הדין הארוך, דנה השופטת האם מתכון הוא יצירה שיכול ליהנות מהגנת החוק. המסקנה של השופטת בסעיף 10 –
| "…שמתכון כשלעצמו אינו נכנס לגדר יצירה המוגנת לפי דיני זכויות היוצרים, אלא אם כן יש בו חדשנות ואותה חדשנות נבחנת על ידי בחינת היצירה שבית המשפט מתבקש לבחון אותה בתיק הספציפי שמונח לפניו." |
בנושא פורומים כתבה השופטת:
|
"אין הצדקה לחייב באופן גורף בעל אתר שמנוהלים בו פורומים, לבדוק כל הודעה והודעה ששולח משתתף בפורום לאתר. העלות הכלכלית גבוהה. פורומים כמו הפורום של אורט, שהכניסה אליהם היא ללא תשלום, לא יוכלו להמשיך ולהתקיים ובכך תהיה פגיעה באינטרס ציבורי-חברתי חשוב". |
אלו שתי הנקודות החשובות שאני דליתי מתוך פסק הדין במשפט. אני בטוח שעורכי הדין ימצאו את פסק הדין מעניין מאחר ויש בו פירוט והתייחסות לפסיקות בארץ ובחו"ל.
"תרבות האינטרנט בקרב בני נוער" – הרצאה מרתקת של טל בר מעוז ששמעתי לפני כמה שבועות בכנס שעסק בהיבטים משפטיים באינטרנט. ההרצאה חושפת בפני מורים והורים במה עוסקים בני הנוער באינטרנט, היא מומלצת מאוד גם לעוסקים בתחום, ונותנת הבנה מארגנת על שלל היבטיו.
בהרצאה יש פרק שלם שעוסק בתיעוד של בני נוער במסגרת חיי בית הספר באתרים כמו Youtube, מטהקפה ופליקס.
מה אומר לכם, מדברים על איך בני נוער בישראל מתייחסים לא יפה אל המורים שלהם כיום? מסתבר שיש דוגמאות לנושא גם בחו"ל (נכון, זה לא מייצג אבל זוהי דוגמה): אחד הסרטים המטלטלים לדעתי מובא דווקא מהולנד ועוסק במעמד המורה:
מרביץ תורה – Watch today’s top amazing videos here
הסרט מעורר אצלי הרבה מחשבות, אולי בהמשך אצליח לנסח אותן לכלל פוסט.
אחד האתגרים הגדולים בתכנון אתרים הוא איך ייראה המסך בכל הרזולוציות. מסיבה זו אנו עוקבים בפענוח הלוגים גם אחר תמונת המצב של רזולוציות המסך של המשתמשים.
הנתונים שיש בידינו באשר לרזולוציה הרווחת בבתי הספר תואם לתמונת המצב בעולם כפי שהיא עולה מהמחקר של חברת onestat.
החברה מדווחת כי השימוש ברזולוציית מסך 800*600 פחת במידה ניכרת מאז יוני 2006.
ואלה הנתונים על פי הדוח:
55% משתמשים ברזולוציית 1024*768
20% ברזולוציות גבוהות יותר (1152 ו-1280)
8% במסך רחב
ו-8% ברזולוציה 800*600
איך מגיעים לנתון הזה בלוגים?
את הנתון של רזולוציית מסך אפשר לראות בלוגים של שרת האינטרנט. תחילה יש להגדיר שהפרמטר הזה ייכתב ללוג, ולאחר מכן יש להשתמש בתוכנה שתפענח את הלוגים הללו. לגוגל יש שירות חינם – גוגל אנליטיקס – המאפשר מעקב אחר התעבורה באתר האינטרנט.
באתר של רבע עוף, למשל, אני משתמש בגוגל אנליטיקס כדי לקבל מידע חיוני זה.
|
הצילו את אילנה – עד יום רביעי (2/5/07) אפשר להגיע לתל השומר או לבניין מד”א בחיפה, לבדיקת דם פשוטה שתכניס אתכם למאגר מח-העצם. אם תימצאו מתאימים – תוכלו לתרום מח עצם ולהציל את חייה של אילנה. לפרטים על המבצע לחצו כאן |
