את יוני הכרתי לפני המון שנים, כשהוא היה תיכוניסט וכתב שירים. השנה מצאתי אותו לצדי באותה כיתה באוניברסיטה. עכשיו הוא בחור עסוק מאוד. הוא גם כותב בבלוגלי בלוג שווה ביותר, וגם תמצת מאמר ששווה להביאו בפניכם.
במסגרת המחשבות על רשתות חברתיות בחינוך,והתכנית לבדוק את הישימות של הנושא, ג'יי היפנה אותי לספרון Their Space – Education for a digital generation Demos (Hannah Green & Celia Hannon . הספרון מרתק, והחלטתי לשלב אותו בעבודה שאנו עורכים לסמינריון כשהנושא הוא רשתות חברתיות בחינוך. זה המאמר שאמרתי למעלה שיוני תמצת. והריהו לפניכם:
הקדמה –
הכלכלה העולמית הינה כלכלה שמונעת על ידע יותר מאשר על ייצור. העובדים מוערכים בצורה שונה מכפי שהוערכו קודם לכן, וכעת הדגש הוא על יצירתיות, תקשורת, יכולת ביטוי ויכולת עבודה בקבוצה.
פרק 1. בית הספר בחוץ – אפיקים דיגיטאליים חדשים
אופי הקשרים החברתיים החדשים משנה צורה, כיום, שימוש יומיומי באתרים כמו Myspace והתכתבות במסנג'ר הינם אינדיקציה לחיי חברה בריאים. הנוער יוצר, מתחבר ומחליף מידע בדרכים חדשות, השימוש בכלים טכנולוגים ודיגיטאליים נותן לדור הצעיר אפשרות לחלק את פירות עבודתם עם הקהל הבינלאומי.
גישות לטכנולוגיה – פאניקה מוסרית לעומת אמונה דיגיטאלית
ישנן שתי תגובות רחבות למעבר הדיגיטאלי שעובר העולם והדור הצעיר. הראשונה מאופיינת בנרטיבים תקשורתיים הסובבים סביב אלימות, "רעל" נעורים (Toxic Childhood), משחקי וידאו והתגבשות של דור צעיר ואפאטי. זוהי תגובה ריאקציונרית המתמקדת בסכנות הפוטנציאליות של הטכנולוגיות החדשות. (פאניקה מוסרית – Moral Panic)
התגובה השנייה מאופיינת בדטרמיניזם טכנולוגי שרואה את הטכנולוגיה החדשה כחיובית לגמרי. (אמונה דיגיטאלית – Digital Faith)
הבעיה היא שאין יישור קו בין המציאות הדיגיטאלית של דור הנוער לבין המוסדות שאיתם הם באים במגע. ישנו ניתוק בין האנשים שמקבלים את ההחלטות לבין אלו שחווים את תוצאות קבלת ההחלטות בבתי הספר. לכן יש צורך לפתור את האתגרים האלו על מנת שיהיה אפשר להכין את הדור הצעיר כמה שיותר טוב לכוח העבודה העתידי.
תגובת בתי הספר
בתי הספר לא מכשירים את הדור הצעיר במיומנויות רכות (הערכה, יצירה, ניצוח על קבוצה, ניהול). יתרה מכך, הרעיון כי מיומנויות אלו יכולים להירכש בדרך המסורתית על ידי מורה שעומד בפני כיתה – רעיון זה שנוי במחלוקת. לא רק שכך, אלא אלו מיומנויות שנרכשות מחוץ לכיתה – פרוייקטים, טיולי שדה, ספורט ומוזיקה. לעיתים קרובות הן מתפתחות יחדיו, זו לצד זו, והן מקודמות על ידי טכנולוגיות דיגיטאליות.
השינוי הדרוש בבתי ספר הוא כפול – מצד אחד הם צריכים למצוא דרכים להכיר ולהעריך את הלמידה שמתרחשת מחוץ לכותליהם, ומצד שני הם צריכים לתמוך בלמידה זו על ידי מתן מרחב להתפתחות וביסוס כך שהתלמידים יוכלו להכיר במיומנויות אלו ולהשתמש בהם במצבים והקשרים חדשים.
הגדרת "חוויות למידה" – למצוא מידע וידע, לעשות איתם משהו, לחלוק אותם עם קהל ולהרהר עליהם. דברים אלו התלמידים עושים גם בכלים אינטרנטיים ללא תיווך בית ספרי, מכאן שהגבולות בין מומחים לחובבים היטשטשו. לפיכך יש לראות את התלמידים כאקטיביים ושותפים בעיצוב חוויות הלמידה שלהם ולא רק כצרכנים פסיביים.
פרק 2. מיתוסים ותפישות מוטעות
פאניקה מוסרית:
- האינטרנט מסוכן לילדים – על פי המחקר שבוצע נתגלה כי הילדים מודעים לסכנות האפשריות של האינטרנט ומסוגלים להגנה-עצמית.
- תרבות הזבל מרעילה את הנוער – המחקר טוען שאין זה כך ושהיכן שבעבר הטלוויזיה הייתה הנאשם הבודד, כרגע האשמה מחולקת בין גורמים שונים. יתרה מכך, הנוער לא באמת הפסיק לצורך טלוויזיה וספרים אלא פשוט גיוון את ה"דיאטה הדיגיטאלית" שלו (Digital Diet).
- למידה לא מתרחשת מול טכנולוגיות דיגיטאליות ולכן הן בזבוז זמן – לטכנולוגיות אלו אין ערך מעבר לבידור ואין בהם שום דבר שיכול לאפשר לילדים הצלחה אקדמית או בעבודה. המחקר מראה כי הנוער התלהב לגבי ערכם של משחקים מאתגרים דרכם ניתן לשפר את הקוארדיניציה, לבנות מאגר ידע כללי דרך פאזלים על מיתולוגיה יוונית או שיפור יכולת חשיבה לוגית באמצעות חידות ממוחשבות.
- ישנה מגפה של העתקה (Plagiarism) אינטרנטית בבית הספר – ישנה טענה כי האינטרנט, יחד עם מנועי החיפוש, הזיק ליכולת הקוגניטיבית של הילדים ליצור עבודה מקורית (Cut & Paste Culture). המחקר גורס כי אומנם העתקה היא בעיה, אבל אין לבלבל אותה עם גישות חדשות למידע. המשמעות של השינוי הטכנולוגי הזה מרמזת כי מעבר להתמקדות בתשובות, על המורים לחשוב יותר על השאלות. יש לדחוף את הנוער לחשיבה קריטית לגבי המקורות מהם הוא מוצא את המידע ועל הצורה בה הוא מפרש אותו.
- הנוער מנותק ומנוכר – המחקר מצביע על דוגמאות מפתיעות בהם הנוער משתמש בכלים דיגיטאליים על מנת ליצור קשרים חברתיים – בניית אתרים, בלוגים וכו'.
- אנו עדים לזריחתו של דור המורכב מצרכנים פסיביים – המחקר מראה כי ילדים רבים משתתפים באופן פעיל בקהילות (Communities) שונות משום משיש להם עניין משותף איתן. קהילות אלו מספקות הזדמנויות לחשיבה קריטית ולמידה. הנוער מגלה עניין בכלים המורכבים מקוד פתוח על מנת ליצור ולערוך תוכן ייחודי. זה מייצג מעבר לדור שתורם לחברה באופן פעיל ויומיומי.
אמונה דיגיטאלית:
- כל משחק הוא טוב – לא כל הפעילויות הדיגיטאליות בעלות ערך באופן שווה. עוד לא ידוע מספיק על השפעת תכנים שונים.
- כל הילדים הם ילדי-סייבר (Cyberkids) – המחקר מגלה פער בין פעילויות יומיומיות שמתבצעות באופן שגרתי לבין "חלוצים דיגיטאליים" שמנצלים את הטבע של הכלים הדיגיטאליים. לא כל הילדים מוצאים מידע בקלות. לא כולם מתמצאים.
3. למידה מחלוצים דיגיטאליים
ישנו דור חדש שמחפש ומקבל הכרה על היכולות ומיומנויות שלו במקומות שונים מאוד מהזירה הבית-ספרית והמשפחתית. הסביבה המתוקשבת נותנת לו אפשרות לביטוי שלא קיימת במקומות הללו. מכאן שהלמידה המתרחשת הינה למידה לא פורמאלית. ללמידה זו יש ארבעה מאפיינים:
- מוטיבציה פנימית – הנער מגדיר את המטרות האישיות שלו. יש לו אינטרסים – רצון לביטוי פוליטי, שאיפה להתפתחות טכנית. על ידי הצלחה בתחומים אלו הוא רוכש שליטה במיומנויות חדשות. יש פה עניין של הגדרה עצמית שמבדיל אותם מהתנהגותם בבית הספר.
- בעלות – הפעולות הדיגיטאליות שייכות לאלו שעושים אותם. הנער הוא זה שלוקח את ההחלטה, מדבר על רעיונות, כותב סקריפטים וכו'.
- תכליתיות – לחלוצים הדיגיטאליים תמיד יש יעדים למרות שלא סביר להניח כי הם יוכרו על ידי ארגון מערכי פורמאלי כזה או אחר.
- למידה חבר מחבר – כל הנוער מצביע על תפקידם החשוב של חבריהם או אחיהם. הנוער מוצא כי הוא לומד יותר משיחות עם בני גילם מאשר עם מורה או הורה. הם מרגישים נוח לטשטש את הגבול שבין תלמיד למורה.
4. להתחיל עם אנשים ולא מחשבים
בתי ספר צריכים להשקיע במערכות יחסים ורשתות, זאת משום שהמודל הישן של מורה, 30 תלמידים ולוח כבר לא תופס. בתי הספר צריכים להשקיע בשלושה סטים של מערכות יחסים:
- מערכת היחסים בין התלמיד לחוויות הלמידה הפורמאלית – בתי הספר צריכים לעסוק בתחומי העניין והתשוקות של התלמידים, לספק להם מרחב שבו יוכלו להרהר ולהעריך את המיומנויות שפיתחו מחוץ למסגרת הפורמאלית, ולצייד את הילדים בכלים המתאימים על מנת להפיק את המקסימום ממיומנויות אלו.
- בתי ספר צריכים לפתח הבנה עמוקה לגבי מערכות היחסים שיש בין התלמידים לבין משפחותיהם ורשתות חברתיות חיצוניות, ולהבין כיצד מערכות יחסים אלו משפיעות על הלמידה שלהם.
- בתי ספר צריכים לפתח אסטרטגיות על מנת לגשר בין שתי עולמות אלו – חינוך פורמאלי ולא פורמאלי.
