על הבנה והבניה

מה חדש בתחום החינוך והאינטרנט, אילו תובנות חדשות מגלים בנושא החינוך והמחשבים באקדמיה?

פניתי לרחל, חברה יקרה ולמדנית (מילה יפה לחרשנית בימינו) ששוחה בתחום כמו דג במים. כפי שתראו בהמשך, תופעה בולטת באקדמיה (ובינינו: איפה לא?) היא ניים דרופינג –  כל משפט חייב לתת את הקרדיט לחוקר שהביא אותו לעולמנו. אז אין צורך להיבהל מכל השמות שמופיעים בסוף כל משפט, מי שחשוב לו יוכל להמשיך ולחפש את המחקר המתאים לו. ולהלן עיקרי הדברים, ב"שלוף", כמו שאומרת רחל כשהיא מעוניינת להצטנע:

 

מהי למידה, או מה קורה בתהליך הזה, הקרוי למידה

למידה משמעותית גורמת לנו  להבין = להיות מסוגלים לשאול שאלות, לנמק, לקשור מושג למושגים אחרים (יש לנו רשתות כאלו במוח, ראה סלומון ופרקינס) –  להבדיל מלחזור על דברים כפי שהם נאמרו לנו.

 

אז איך עשויה להתרחש למידה משמעותית ? באמצעות מה שנקרא הבניית ידע פעילה (ראה קונסטרוקטוביזם= פיאז'ה) איך זה יכול לקרות? על ידי כך שמה שאנחנו לומדים או מלמדים יהיה למשל:

  • מעניין
  • יוצר מוטיבציה
  • קשור לעולמו של התלמיד
  • עוסק בבעיות פתוחות, כלומר בעיות שאין להן פתרון אחד ויחיד
  • מערב מיומנויות חשיבה גבוהות, ולא רק חזרה על דברי המורה
  • מאפשר רפלקציה
  • מערב מטלות של פתרון בעיות מורכבות
  • כרוך ביצירת תוצרים (ראה  Papert= Constructionism)
  • דורש שנשתמש במשהו שאנחנו לומדים
  • דורש יכולת החצנה – גם של תהליכי חשיבה וגם של תופעות
  • מושתת על שיתוף פעולה בין תלמידים – כי אנחנו, מה לעשות, יצורים חברתיים מיסודינו (ראה ויגוצקי)

בנוסף, רצוי שההערכה של המורה והעמיתים בסביבה תהיה בנויה כך שתיתן לתלמיד אפשרות להשתפר, לראות את נקודות החוזק והחולשה שלהו (כלומר הערכה מעצבת), ושהתלמיד ידע על מה מעריכים אותו, ומהן הציפיות ממנו.

 

כל זה להבדיל מלמידה פסיבית, שבה התלמיד מקשיב ומוסרים לו מידע. בלמידה פסיבית אין התמקדות בתהליך שהתלמיד עובר, אלא במידע שמועבר. בסגנון למידה זה, פעמים רבות התלמידים  משננים, זוכרים, ובתוך זמן קצר הדברים נשכחים – כלומר לא היה דבר משמעותי, המידע לא הפך לידע, אבל, צריך להספיק את החומר,  ו"החומר" וה"להספיק" עומדים בראש סולם העדיפויות.

 

יופי, אז נניח שכולם שוכנעו שצריך לגרום ללמידה משמעותית ואפשר לעשות זאת בכיתה רגילה בלי תקשוב. אבל בתקשוב עסקינן, איפה הוא נכנס לתמונה?

 

מה תפקיד התקשוב?

רצוי לרתום את התקשוב לתמוך בלמידה משמעותית.  אבל איך? מתוך התבוננות במה שקיים היום באתרים רבים עולה כי צריך לעצב סביבות למידה (אתרים) של מקצועות וקורסים שבהם המשימות שנותנים לתלמידים יאפשרו יותר מלהוריד דפי וורד, שיהיו לא רק שאלות או תשובות רב-ברירה (שאלונים "אמריקניים"), אלא משימות שמעודדות חקרנות ועצמאות, התבוננות של "מה מובן לי ומה עדיין לא ידוע ולאן פניי מועדות?". לצורך כך הסביבה המתוקשבת צריכה ליצור מוטיבציה וקשור לעולמו של התלמיד למשל, באמצעות חיבור לאקטואליה,  לספק  לתלמידים הבנייה (פיגומים)ללמידה העצמאית שלהם,  לתמוך בהערכה מעצבת , ולא פחות חשוב התקשוב מאפשר למידה בהקשר חברתי , מאפשר להתרשם מדעות ורעיונות של עמיתים ומאפשר פעילויות קבוצתיות ולמידה עם עמיתים ומעמיתים, לא רק קשר מורה-תלמיד. אפשר לראות מימוש של התופעה בכמה מהפורומים הבית-ספריים, אבל לא בכולם. צריך לבחון בין מי למי מתרחשת האינטראקציה, האם בעיקר בין המורה לתלמיד או בין התלמידים לבין עצמם. חשבתם פעם על אזורי למידה קבוצתיים? תוצרים קבוצתיים? אז אני עושה וזה עובד מצוין.  

דוגמה נוספת לשיתוף של אנשים והצמחת ידע  יכולים לראות באנציקלופדיית ויקי: תלמיד אחד עורך את עמיתו, בלי שום נוכחות מורה. מובן שזה לא מושלם, כי אין זה מעיד בהכרח על למידה, אבל אפשר לנצל את הטכנולוגיה הזאת כמנוף, ולהבנות זאת כך שלמידה אכן תתרחש

 

ולשאלתו של סלומון: "מי מכשכש במי – הטכנולוגיה או הפדגוגיה?"

 

במתכונת הנוכחית, אנשים מרוצים כשאתר עוזר להם או לילד שלהם להתכונן לבחינה.

לעבור בחינה כפי שאנו רגילים, אין משמעו תמיד לדעת להבין. משמעו פעמים רבות, לדעת לפתור בחינה, ואחרי חודשיים כל החומר שכרוך בה נמחק מהזיכרון. למבוגרים שבינינו: מה אתם זוכרים מהבחינות בהיסטוריה? בתנ"ך? ואפילו במתמטיקה.

רייבס, אחד החוקרים בתחום, מנתח באחד ממאמריו תמונת מצב של אתרים, ושואל מונחים מתחום הכלכלה: את האתרים הלימודיים הוא מכנה  "ספקי מידע "- המידע, לפי ניתוח זה, הוא מוצר, והאתרים ממוקדים ב"מוצר", כלומר במסירת המידע (למשל המידע לבגרות). שימו לב, זה עומד מול אתרים שאמורים לתמוך בלמידה משמעותית וצירכים להיות ממוקדי-צרכן (כלומר התלמיד), ולהתמקד בתהליך הלמידה שהוא עובר.

אם כן, מורים רבים משתמשים כיום בטכנולוגיה להנצחת המצב כפי שהוא, אולי אפילו יותר גרוע. למה הכוונה, יותר גרוע? – למורים יש מה שנקרא "ידע תוכן פדגוגי " (PCK, ועל כך כתבו מזמן שולמן וחבריו ). הם יודעים את התוכן וגם יודעים לגרום לכך שתתרחש בכיתה למידה משמעותית (כן, יש מורים כאלה) אבל אפילו המורים הללו לא תמיד יודעים כיצד להשתמש בטכנולוגיה ולנצל אותה נכון. מיודסר, נחמיאס אורן ולהב (הם משלנו, מאוניברסיטת תל אביב) כינו זאת "צעד קדימה לטכנולוגיה, שני צעדים אחורה לפדגוגיה ". יותר מכך, מה קורה  שהמורים צרכים לעצב אתרים משלהם??..

 

 

טכנולוגיה בלי פדגוגיה

בלי פדגוגיה של למידה משמעותית, אפשר להשקיע מיליונים במחשבים ניידים, במעבדות נהדרות ובמיזוג אוויר. נכון, יש חשיבות לכך שיהיה יותר נוח. יתר על כן, מורים יוכלו להכין אתרים נגישים למקצועות (יופי טופי), ההורים יוכלו להוריד חוזרים (נחמד), ילדים ידפיסו מטלות בוורד במקום שהמורה תחלק דפים בכיתה, והם אפילו ישאלו את המורה שלהם בפורום לפני הבחינה שאלות (אבא יוכל להשוויץ שהילד לומד עם המחשב, אבל המורה היא זו שתמשיך לענות לתלמידים, כי יודעת הכי טוב את החומר לבחינה).

אז מה נשתנה? האם התלמידים יבינו יותר טוב לחיים את מה שלמדו בזכות כל זה? מה ההבדל בין השאלות שנשאלו בפורום לבין אלה שנשאלו בכיתה? (יופי אז הם בבית). אומנם המצב נראה טוב, אפשר להראות בסטטיסטיקות נפלאות ש-100 ילדים נכנסו לפורום וכולי וכולי. אבל מה קרה שם ללמידה שלהם? קרה משהו? משהו השתנה מלפני 15 שנה?

 

מה הפתרון? 

אמרנו כבר: לעצב סביבות מתאימות – המלצנו להתמקד בפדגוגיה ברוח הגישה הקונסטרוקטוביסטית, והתובנות של החוקרים ממדעי הלמידה, ואמרנו גם שכדאי מאוד לרתום את התקשוב לתמיכה ועידוד בלמידה משמעותית. ואולם אינם דברים שנולדים איתם, ואי אפשר לצפות שהם יתרחשו מאליהם כי:   

1. לא כל מי שיודע את החומר=תוכן, יודע ללמד אותו בכיתה פדגוגית (PCK,  וזו נקודה שאינה קשורה כלל לתקשוב).

2. לא כל מי שיודע ללמד בכיתה פדגוגית, יודע ללמד עם מחשבים/טכנולוגיה. צריך להכשיר אותו (וגם לכך כבר יש מושג –  PCKI ).

3. לא כל מי שיודע ללמד עם מחשבים, יודע לעצב סביבות ממוחשבות משמעותיות בעצמו. לא מספיק שילמדו מורים ומרצים להשתמש בתוכנה לבניית אתרים, זוהי רק טכנולוגיה, והרי אמרנו שצריך גם ללמד איך לעצב למידה עם הטכנולוגיה.

אבל – זה בהחלט אפשרי!

 

הבנתם?

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • איתי   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 14:07

    תודה על המאמר המעניין ומעורר המחשבה, אשמח אם הבלוג ילך יותר לכיוון הזה ופחות לדיוני סטנדרטים.

    בניגוד לפרופ' לחינוך שייתן רפרנסים למאמרים והוגי דעות, אני חושב שהיתרון היחסי שלך הוא במתן **רפרנסים לאתרים של למידה מתוקשבת** שמדגימים את טענותיך. כאן בא לידי ביטוי היתרון שלך על מי שלמד לפחות שנה א' בחוג לחינוך/פסיכולוגיה וזוכר (כן, שינן אבל לא יצא לו מהראש) את ויגוצקי ופיאז'ה.

    לגבי קונסטרוקטיביזם וביחוד לגבי "למידה מעניינת" (מונח שהתקשורת נתפסה אליו ברפורמת תמיר). גם בחינוך כמו בכל מקום יש אופנות, והמשקל של הקונסטרוקטיביזם עולה ויורד לסירוגין עם השנים.

    הליכה קיצונית עם הדרך הזו היא מאוד מסוכנת, כי בכל זאת קיים מינימום של ידע (בניגוד לכישורי חשיבה) שחשוב "להכניס לראש" לכל תלמיד. הידע הזה עוסק בבעיות סגורות (לדוגמה לוח הכפל) ולעתים קרובות הלמידה היעילה שלו היא בדרך די משעממת. הנסיון ללמד קריאה "בצורה מעניינת" ע"י קריאת סיפורים ולא דרך למידה מייגעת של אותיות והברות (רמה קמה, דנה נמה) הוא אסון פדגוגי שיצר עשרות אלפי בוגרי בי"ס יסודי שלא יודעים לקרוא. לקח מספר שנים עד שוועדת חקירה בראשות פרופ' בנטין מהאוניב' העברית הצליחה לשכנע את משרד החינוך לחזור לואריאציה של השיטה הישנה. עכשיו נשמעים גם קולות מעניינים לגבי החזרת למידה בע"פ של פסוקי תנ"ך, למרות שזו למידה משעממת של בעיה סגורה.

    שורה תחתונה – למידה משמעותית היא בהחלט המפתח, אך לדעתי למידה משמעותית כוללת שילוב של למידה קונסטרוקטיביסטית, עם בסיס איתן של ידע ומיומנויות בסיסיות (קריאה, מתמטיקה, לוגיקה, שפות זרות). כמובן שגם את התכנים האלה אפשר להעביר בצורה מעניינת יותר או פחות, וגם כאן יש לטכנולוגיה פוטנציאל מבורך.

  • עוד למדנית   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 15:54

    ראשית, אם כבר אתה כותב על ניים דרופינג, אז חבל שלא סיפרת לנו את שמה המלא של חברתך הלמדנית, כדי שנדע את מקורם של הדברים.
    שנית, ציון הסימוכין הוא לא תופעה אקדמית כי אם תופעה של הגינות וזכות לאומר, להביא הדברים בשם אומרם, וצריך לציין את השנה. לצורך העניין, כדאי מאוד לשים לב לתאריכים של הדברים המובאים כאן – רובם מלפני כעשר שנים. לכן גם המסקנות, כמה שרובן נכונות הן לא חדשות כלל וכלל, ואנו אנשי הפדגוגיה והתקשוב כבר דשנו בהן מספיק עוד לפני חמש שנים ויש יישום שלהם. אנו רוצים את הפתרונות שיביאו את הלומדים לרצות ללמוד עוד.
    ש להבין, כי התקשוב הוא מגוון של דברים, ומבחינה תיאורטית נשען על עוד תיאוריות פרט לאלו שהובאו.
    ועוד, קוסטרוקטיביזם אינו שייך רק לתקשוב, הוא יכול להיעשות גם בהוראה מסורתית, ויש לא מעט מורים שעושים זאת, מה מה אם כן בכל זאת לא בסדר?
    את זה שלא מספיק לתת למורים כלי ביד אנחנו יודעים. אבל מה שחשוב הוא לתת אחריות בידי הלומד ולהפסיק לדבר כל הזמן על המורים שהרבה מהם עושים את המיטב שיכולים. למשל, אחד הדברים – כל עוד התלמידים צריכים להגיע פיסית לבית הספר, השינוי יקרה מאוד לאט, כל עוד התלמידים ילמדו עם חלק מהמורים שלמדו איך לעשות הוראה מסורתית-זה יקרה עוד יותר לאט.
    זהו בנקודות, יש לי עוד אבל נשאיר לפעם אחרת.

  • עזי   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 16:15

    המוזר והמעניין הוא, שרון, שאתה מזכיר את המונחים הנכונים, ואפילו מביא סימוכין לא רעים, וגם קורא לילד בשמו — אבל כשזה מגיע למהלומת הוו שתביא לנוקאאוט, אתה נמוג.

    במילים אחרות, היה הרבה יותר מעורר ומחכים אילו היית מביא את העקרונות הנפלאים והשיטות הנהדרות שניתן בעזרתם לעשות פדגוגיה טובה יותר בעזרת הטכנולוגיות החדשות. העובדה הנכונה היא שהטכנולוגיה לקחה את הפדגוגיה אחורנית, במקום להפך, ומה שחסר עכשיו הוא מורה-דרך למורים האובדים כדי לעשות את מה שצריך יותר טוב, הרבה יותר טוב.

  • רחל   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 18:33

    אני מרשה לעצמי לעזור לשרון ולענות לעזי.
    עזי מבקש מורה דרך למורים למרצים. איך ניתן ליצור מורה דרך? איך ניתן ללכוד ידע עיצובי ?וללמדו הלאה?

    בשנים האחרונות נעשים מחקרים רבים שאמורים להוות יותר ממורה דרך. הרעיון הוא הן "ללכוד את הידע העיצובי" שהוא ידע מתפתח, והן לחקור את השפעתו על הלמידה. יותר ויותר חוקרים נוטים לאמץ לעצמם אסטרטגיה של מחקר עיצוב, על מנת לבחון כיצד העיצוב של סביבת הלמידה המתוקשבת (המבוסס ביסודו על תיאוריות למידה מוכרות מימים ימימה) משפיע על הלמידה וכיצד המתרחש בכתה (תקשוב בכתה המסורתית או און ליין) משפיע על העיצוב. המחקר בגישה זו כולל איטרציות רבות עד להגעה לתובנות עיצוביות ותאורטיות.
    לאחרונה תוארה גישת מחקר זו בשלושה עיתוני-מחקר שונים בהם פורסמו מהדורות מיוחדות המוקדשות לנושא של מחקר עיצוב על מאפייניו, הערך המוסף שלו והאתגרים העומדים בפניו (Educational Researcher Vol. 32, No.1, 2003; The Journal of the Learning Sciences, Volume 13, No.1, 2004 and Educational Technology, January-February issue, 2005).

    מתוצאות מחקרי העיצוב ניתן כאמור, ללמוד, כיצד עקרונות עיצוב המיושמים באמצעות מרכיבי עיצוב השפיעו על הלמידה.
    קלי וחבריה עושים ניסיון לבנות מאגר כזה של עקרונות ומרכיבי עיצוב שכל אחד מהם הוא תוצאה של מחקרי עיצוב. תוכלו לראות את המאגר כאן
    http://www.design-principles.org/dp/index.php

    המאגר עדיין בהתהוות (מוסיפים לו על סמך מחקרים), אבל בעתיד הלא רחוק, ניתן יהיה להיעזר בו כדי ללמד לעצב סביבות בהן מיושמת לדברי עזי "פדגוגיה טובה יותר בעזרת הטכנולוגיות החדשות"

  • עזי   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 23:03

    עם כל הכבוד, רחל, ויש כבוד, עיצוב הוא לא פדגוגיה. בקושי חלק ממנה. פדגוגיה זה סל של הרבה מרכיבים, והעיצוב מהווה אחד, ואפילו לא הכי חשוב מהם. לא שאני מזלזל בעיצוב, חו"ש, אבל אני לא רואה כל סיבה לשים אותו כמשהו שמוביל את הפדגוגיה קדימה.

    מבחינתי, רחל, הפדגוגיה תלויה קודם כל במורה. מורה מיומן ומוכשר יסתדר מצויין גם עם עיצוב בינוני באיכותו. מורה גרוע, לעומת זאת, לא יצליח בתפקידו ובתיפקודו גם יהיה לו עיצוב מושלם, עם כל טכנולוגיה שהיא ולו המפקדמת ביותר.

    אז כשאני מדבר על מורה-דרך אני מתכוון קודם כל לפדגוגיה לשמה. וזה חסר מאד כאן, עם כל הכבוד, כאמור.

  • קלריסה   ביום 21 ביוני 2006 בשעה 23:17

    נו, ברור שלא ניתן כאן הפאנץ' ליין, שכן הנחת היסוד היא שהקוראים כאן הם חכמים וערים דיים
    ויכולים להגיע למסקנות באופן עצמאי.

  • עזי   ביום 22 ביוני 2006 בשעה 18:01

    ברור שכלים טכנולוגיים מתקדמים ומתוחכמים עשויים לשפר מאד את ההוראה בידי מורה מוכשר ומיומן. אבל כלים כאלו שווים בדיוק לסוס מרוץ נהדר שאני ארכב עליו — אני אגיע אחרון במרוץ, אם בכלל (סביר שאפול הרבה קודם)… עם כל הכבוד לטכנולוגיה הנהדרת, היא רק *כלי*, וכלי מעולם לא יצר כלום מבלי שהפעיל אותו מי שיודע להפעיל אותו. וכלי מעולם לא יצר משהו מצויין מבלי שמפעיל מעולה מפעיל אותו… תני לי סוס משובח או מכחול מושלם ותראי איזה שמות אני עושה…

    גם הגישות והתהליכים שאת מתארת לא שוים דבר כל עוד הם נשארים בגדר פרוצדורות אפשריות, ולו המעולות שבמעולות. אני (ובטח גם את) מכיר מורים שנתנו להם את הכלים הכי טובים ושיטות הכי מעולות – ויצא להם חרבון מתחת לידיים…

    לכן, אני חוזר וטוען שהעיקר הוא בכשרון ובמיומנות של המורה! מורה טוב, עם גישה פדגוגית חכמה, יפיק מתלמידיו הרבה יותר ממורה טירון (או סתם גרוע) אפילו אם יתן לו את כל השיטות והכלים הכי טובים בעולם! בגלל זה אני מדגיש את הפדגוגיה כאמצעי עיקרי, הרבה מעבר לכל דבר אחר.

  • איתי   ביום 23 ביוני 2006 בשעה 0:56

    מה שאתה קורא "מורה טוב" בוודאי לא נולד כך, ובוודאי שכמה שנים בסמינר ו/או תעודת הוראה לא מייצרות מורה טוב. בכדי לבנות גישה פדגוגית צריך (רשימה חלקית)

    מוטיבציה (כסף? עניין? גם וגם)
    הדרכה מתמשכת
    זמן
    אמצעים – טכנולוגיים ואחרים

    הטכנולוגיה יכולה להוות אמצעי לשיפור יכולות פדגוגיות של המורה.

    דוגמה לכך: תקליטור מולטימדיה של ד"ר ענת ירדן מויצמן המראה למורים שיטת לימוד של מאמרים מדעיים מעובדים. בתקליטור כלול (בנוסף למאמרים ורקע) סרט ובו תלמידות עוברות מול המצלמה תהליך התמודדות עם המאמר תוך שאילת שאלות – את עצמן ואת המדריכה.

    הדרכת מורים לשימוש מושכל בטכנולוגיה חינוכית היא חלק בלתי נפרד מפיתוח הטכנולוגיה (מעגל של היזון חוזר) וגם חלק בלתי נפרד מפיתוח יכולות פדגוגיות של המורה.

    בכל מקרה יש לדעתי הבדל עקרוני בין מאגרי רעיונות עם שמות מפוצצים כמו "עיצוב פדגוגי" שנשארים בבועת האקדמיה ובין פרויקט שעובד תכל'ס בבית ספר. הקריטריון להצלחה אקדמית הוא פרסום בז'ורנל יוקרתי והשגת משרה נחשקת. הקריטריונים להצלחתו של מורה או להצלחת פרויקט טכנולוגי בעייתיים בהרבה.

    בדברים הקשים והחשובים שאמרת יש נושאים רבים לדיוני המשך – אני מקווה ששרון ירים את הכפפה.

  • אריק בנדק-חביב   ביום 23 ביוני 2006 בשעה 6:10

    כמו האחרים דכאן, נסיתי לשוות בעיני רוחי קונסטרוקטיביזם במעבדת מחשבים עם מורה אחד ו-40 תלמידים, וקצת התקשיתי לראות את הפלא הזה. אתה יודע, כשהייתי בלונדון פגשתי מורה מוולס שהרצתה לנו. כשהיא שמעה על מספר תלמידים בכיתות היא הודיעה שלרגע לא היתה עובדת בהוראה.
    למידה משמעותית, למידה קונסטרוקטיביסטית אינה יכולה להתרחש בתוך פארדיגמה של המאה ה-19, שעדיין כלכלית היא כנראה השולטת בתפיסות של מדינת ישראל, ובכלל לא חשוב שהשרה החדשה היא פרופסורית לחינוך שיכולה להביא סימוכין מקיפים יותר מידידתך רחל.
    מה אגיד לך, תמיד אני מתבאס ממאמרים ומפוסטים אופטימיים מהסוג שהבאת, כי אני יודע שכאשר זה מתרגם לשטח, לתקציבים, הכשרות מורים הכל מתפרק לחתיכות ונעלם.

  • רחל   ביום 25 ביוני 2006 בשעה 9:55

    אנשים

    אולי הדברים שהבאתי נשמעים קצת הזויים, וצר לי איתי, שהתרשמת שהם נעשים ל"צורך פרסום בז'ורנלים" …
    א. לא צריך להתבייש מפרסום בז'ורנלים! סה"כ עריכת מחקרים מטרתה לקדם ולתרום לחינוך.. . החינוך הוא מקצוע פרופסיונאלי שיש בו חידושים וצריך ללמוד כיצד להשתמש בהם בצורה תורמת. למרות שהטכנולוגיה מתקדמת ומתקבל הרושם שאנחנו "בונים את הסירה תוך כדי השטתה" , ביצוע מחקר מהווה מתן קבלות וניתן וכדאי ללמוד מניסיונם של אחרים. אחרת אין טעם לאימוץ של חידוש (ראה בדוגמאות שכתבתי עם שרון , בדבר השימוש הנפוץ למשל בפורומים בבתי הספר -לא השתנה הרבה בדרך ההוראה והלמידה. כדאי ללמוד מתוצאות המחקרים איך כדאי לעשות זאת טוב יותר)
    ב. מחקרי עיצוב- אלו סוג של מחקרים עם קבלות יישומיות בשטח! אחד הדברים שמניעים אותם הוא איך הדברים עובדים בשטח ואיך התלמיד ילמד טוב יותר בסביבה המתוקשבת! הם אינם נערכים רק בבועת האקדמיה! אלא גם בבתי ספר !
    ג. השם "עיצוב פדגוגי" אינו סתם "שם" – זהו הביטוי המקובל היום המתאר את הפעולה שמורה אמור לעשות בבוא לתכנן כל סביבת לימוד, בפרט המאמצת אלמנטים חדשים. השם עיצוב (ויש המכנים אותו בעברית תיכון ) מתאר תהליך מוכר הכולל שלבים כמו: צורך (מה הבעיה שלי? )מטרה (מה זה יתרום לתלמידים שלי? מה אני רוצה להשיג? )חקירה (אולי כבר נעשו דברים, שאני יכול ללמוד מהם? אולי יש לי צורך ייחודי) –יישום והערכה (של המורה עצמו= עבד, לא עבד ומדוע? )
    ד. אני מסכימה מאוד עם אריק שמדבר על " פארדיגמה של המאה ה-19, שעדיין כלכלית היא כנראה השולטת בתפיסות של מדינת ישראל" וראה מה שכתבתי עם שרון על המטרות של ההוראה בפארדיגמה זו. אין ספק, והלוואי, שיקטינו את מספר התלמידים בכתה ויעריכו את מקצוע ההוראה-כפי שאכן ראוי!!!- אבל…עובדה, שלמרות הכל, הרבה מורים משקיעים ממיטב מרצם וזמנם, ובונים לתלמידיהם אתרים …למרות התנאים, ולמרות חוסר התגמול ולעיתים חוסר ההערכה -ושוב לא שזה בסדר. אבל המורים הללו הם אנשים מקצועיים, סקרניים, שרוצים לצעוד הלאה והם עצמם מיישמים את עקרון "לומדים לאורך החיים". אני פשוט אומרת שצריך לספק למורים את הרציונל למה שהם עושים כאשר הם משלבים את הטכנולוגיה ולתת להם דוגמאות כיצד ניתן נצל את הטכנולוגיה טוב יותר- לצורך הוראה קצת , לצורך שינוי, גם אם הוא נקודתי! (וראבאק, עם כל הפסימיות , זה עובד מניסיוני, גם בכתות של 40 תלמידים..) אז אריק, למרות שזה לא קל, אל תתבאס כל כך מהר….

  • הגר   ביום 5 בנובמבר 2007 בשעה 20:25

    ברור, לכל שיטת לימוד יש יתרונות ויש חסרונות.
    ע"פ רוב, למקצועות מעשיים יותר מתאים לימוד בכיתה (ואפשר להעשיר אותו קצת בלימוד באמצעות אתר) ולמקצוע עיוני יותר מתאים לימוד דרך אתר, כך כל אחד יכול להתקדם בקצב שלו מבלי לפספס חומר.
    אני מעדיפה להמשיך ללמוד בכיתות אבל עם פחות סטודנטים (נגיד 13 בכיתה), ולהעביר חלק מהשיעורים (התיאורטיים שביניהם) דרך אתר, דוגמה טובה לכך הוא שיעור אנגלית- במקום לחכות בשבילו במכללה 3 שעות אלך לי הבייתה או אלך ישר לחדר מחשבים ואבצע את השיעור מתי שנוח לי! 🙂

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*