קיבלתם קטע וידאו עם הכותרת "גדול!!!!! רמקולים בפול ווליום". איך תעדיפו לצפות אותו? בחדר צפוף עם עוד 39 חברים שכל אחד מקשיב לסוג אחר של סאונד, במחשב מיושן עם רמקולים חורקים? אולי, אבל דעו לכם שאין רבים כמותכם. ואיך הייתם בוחרים ללמוד חומר חדש בתחום מורכב ומסובך בעבורכם או להתנסות בפתרון בעיה כבדת משקל? סביר להניח שתעדיפו לעשות זאת ספונים במשרדכם הנינוח, מאחורי דלתיים סגורות, בלי טלפונים באמצע, אולי אפילו בשעות המאוחרות, כשמרבית העובדים האחרים כבר פרשו לביתם.
עכשיו חזרו בדמיון כמה שנים אחורה, לימי בית הספר התיכון. האם לדעתכם מחשב ואינטרנט היו עוזרים לכם להגיע להישגים לפחות כמו אלה שהשגתם? האם אתם סבורים כי האינטרנט יכול לספק לתיכוניסטים בני זמננו אפשרויות והזדמנויות גדולות מאלה שהיו לכם? כמי שעוסק בחינוך ומחשבים כדרך חיים, אני מאמין שהתשובה לכך חיובית. בוודאי, ראו כמה קידמו המחשב והאינטרנט את חיינו בעבודה וגם בשעות הפנאי, אז בבית הספר? – על אחת כמה וכמה.
רק מה? יש מרחק מסוים בין חזון והצהרות לבין ביצוע ויישום הדברים בשטח, כלומר בכיתה.
אינטרנט בחינוך הוא שילוב שמתקיים בישראל, במידה זו או אחרת, כבר כמעט עשור. כיום, כולנו מסכימים שתקשוב – ככה מכנים את האינטרנט בחינוך – הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בבית הספר, ול- e-learning ו-e-schooling יש מקום נכבד בהוויה הבית-ספרית.
איך משלבים אינטרנט בחינוך?
כולנו למדנו בבית הספר ומכירים את הקשיים והמגבלות האובייקטיביים שבו. איך אפשר על כל זה להלביש גם אינטרנט ומחשבים? אנסה לבחון את התקשוב/למידה מרחוק בכלים של תכנון ממוקד-משתמש, ואסקור את הסוגיות שיש להתמודד איתן כשאנו מדברים על תקשוב בבית ספר.
נתחיל בסביבה הפיזית. כאן יש מספר גדול של נקודות הדורשות התייחסות: סביבת עבודה, מרחב עבודה, רעש, לכלוך, תאורה, טמפרטורה, מהירות (תגובה צפויה/נדרשת), מקורות כוח ותלמידים אחרים.
אתמקד בנקודות הבולטות בתחום זה:
מעבדת המחשבים – הגישה למחשב בבית הספר אפשרית גם בספרייה, אך לצורך למידה של כיתה ניכנס למעבדת המחשבים.
צפיפות – על פי רוב, מעבדת מחשבים כיום כוללת 20 עמדות. מספר התלמידים הממוצע בכיתה בישראל בבתי הספר העל-יסודיים, על פי הדוח שהוגש לועדת החינוך של הכנסת (מובא כאן בגרסת HTML של הקובץ), הוא 29-33. מה עושים? בית הספר מצא 2 שיטות לתקוף את הבעיה – לשלוח חצי כיתה לשחק בכדור, או להושיב את התלמידים במעבדה בזוגות. איפה הייתם מעדיפים להיות?
רעש – נתעלם מהרעש שהתלמידים יוצרים, נניח כי תפקידו של המורה לדאוג למשמעת בכיתה, ונתמקד בעבודה מול מחשב הכוללת סרטי וידאו וקטעי קול או אנימציות שמשולב בהן קול. אם המעבדה מצוידת ברמקולים, שורר בה רעש המקשה מאוד על הריכוז. הפתרון של אוזניות אינו יכול לבוא בחשבון, משום שאם כבר מחוברות אוזניות למחשב, מדובר בזוג אחד – הסטנדרט של המחשבים הנרכשים במערכת החינוך כולל יציאה בודדת לאוזניות, שימוש ב-2 זוגות אוזניות למחשב אינו עולה על הפרק. וכזכור, מרבית העמדות מאוישות ב-2 תלמידים.
הפתרון המתבקש הוא מחשב אישי לכל תלמיד. לאורך השנים קמו כמה וכמה מיזמים שנועדו לצייד תלמידים במחשבים אישיים. העדכני שבהם הוא פרויקט "מחשב כתום" שמוביל פרופ' חיים הררי ממכון ויצמן. על פי הדיווחים בעיתונות, הפרויקט מביא לשיפור בהישגי התלמידים.
פתרונות טכנולוגיים אפשריים נוספים הם "מחשבים רזים", שמאפשרים ניידות של תלמידים עם מחשביהם. נשמע נחמד, נכון? ומה באשר להתמודדות עם אבדן וגניבות מחשבים? ובכלל כל נושא התחזוקה של המחשב מחייב ההיערכות ברמת בית הספר או הרשות המקומית.
הפתרון הקל הוא לגלגל את הבעיה לפתחם של ההורים. הם, במרבית המקרים, יעשו מאמץ גדול כדי לתת לילדיהם כלים להצלחה.
עכשיו, לאחר ש"פתרנו" את ענייני הרעש, הצפיפות, כובדו של הילקוט, הגניבות והתחזוקה, הגענו לנושא הכי משמעותי בחינוך. עד כה דיברנו על האמצעים, כעת הגיע זמנה של המטרה – תוכני הלימוד עצמם. כי הסביבה היא סביבה, ובאשר למהות – בחינוך כמו בחינוך, אי אפשר לתלוש תכנים ממקום אחד ולהעבירם למקום אחר רק מבחינה טכנולוגית. למידה במעבדת מחשבים, כמו למידה באמצעות מחשב אישי, דורשת התאמה של התכנים ודרכי ההוראה לטכנולוגיה המתאימה. כאן נכנס תפקידם המשמעותי של מפתחי תוכני הלימוד לסביבת העבודה הפיזית שבה יצרכו התלמידים את התכנים. חיפוש הדרך המיטבית להעביר את התכנים הללו היא אופרה אחרת, ויוקדש לה פוסט גדווווול!!!!!
פרסם תגובה