הכניסה חינם, ילדים בחצי המחיר

בתקופה האחרונה הרגשתי כי הגעתי לצומת דרכים בדרך שאני מוביל מבחינה מקצועית. העובדה שמסביב מתפתחים טכנולוגיות ומוצרים וגם שירותים מעסיקה אותי כל הזמן באשר לדרך הטכנולוגית "הנכונה" שיש לבחור ולהטמיע בבתי הספר ובתחום החינוך.

בפוסט הזה אנסה לפרט את הלבטים והשיקולים בכל פרמטר שבחנתי.

כיום אני מרגיש אחרֵי. אחרי  שהגעתי לתובנות ומסקנות לגבי הדרך שבה אני ממליץ ללכת. אני לא בטוח כי הסביבה כבר בשלה להחלטות מהסוג הזה, חשוב לזכור כי ארגונים בכלל, וארגוני חינוך כמו בתי ספר בפרט, רחוקים בייטים רבים מהמתרחש כיום באינטרנט.

ואחרי הקדמה כזו ארוכה – על מה ההתלבטות?

בפני חלק גדול מהארגונים שמחזיקים צוותי פיתוח עומדת השאלה הגדולה לפתח או לא לפתח (שזה אומר, בעצם, לקנות).

בעד ונגד קוד פתוח בחינוך

אם מחליטים לקנות, עולה השאלה מה לקנות? – מוצרים  סגורים כמו  מיקרוסופט או אפילו גוגל שכרגע – מה לעשות – הם עדיין מוצרים סגורים (אה, והם כרגע גם חינמיים), או מוצרים פתוחים, כלומר ללכת על קוד פתוח. המנטרה המלווה אותו, את הקוד הפתוח, היא שיש קהילה גדולה ותומכת. לפני מספר שבועות  אירחנו את נדב מפרויקט הקוד הפתוח בפתח תקווה. נדב, מותק של בחור, סקר את הפרויקט והרחיב על דברים שקורים בקוד הפתוח בחינוך.

מצד אחד, באינטרנט יש מצאי גדל והולך של מערכות טכנולוגיות חינמיות כגון ג'ומלה Moodle או דרופל, שזכתה בתואר מערכת-ניהול-תוכן-בקוד-פתוח הטובה ביותר לשנת 2007.

בתקופה הקרובה גם אלינו תגיע בשורה – מערכת קוד פתוח מעניינת שנתקין אצלנו.

הבעיה היא שאם פונים לכלים בקוד פתוח אנו מתחילים ליצור כאן מגדל בבל טכנולוגי, ומאחר שאנחנו גם אחראים להטמעה של הכלים הללו במערכת החינוך, נתקשה בפיתוח כלים ומתודות להטמעת כל הכלים. למעשה אנו פוגעים בלקוחות שלנו. אחד היתרונות הגדולים של הכליקיט (המערכת שפיתחנו באורט) – היא  ממוקדת משתמש וזמן ההטמעה שלה קצר. מורים, שהם אוכלוסייה קשה, לאחר שעת הדרכה אחת יכולים לנהל אתר עמוס בפיצ'רים ובאפשרויות.

בנוסף, עדיין לא נתקלתי בחברת שירותים בקוד פתוח שהתרשמתי מיכולותיה. זה לא אומר שאין כזו, כשאמצא – ארוץ לספר לחבר'ה.

אותו הדבר שתקף לקוד הפתוח, תקף גם לקוד שיתופי באינטרנט. יש גם מערכות שכתובות בסביבות מיקרוסופט ומוצעות חינם ברשת; ובעיית ההטמעה ללקוח הסופי שרירה וקיימת גם במערכות אלו.

בעיית ניהול התשתית

היבט אחר של הבעיה הוא ההיבט של ניהול התשתית. הסכמנו בעבר שבית ספר הוא ארגון עני בתשתיות, ובל ניקח בתי ספר עשירים מהמרכז שמעסיקים אנשים במשרה מלאה לתמיכה ולתחזוקה. ניקח לדוגמה בית ספר ממוצע –  כיצד מצפים שהוא יתמודד עם מגדל הבבל הטכנולוגי ההולך ונבנה בחצרו?

הפתרון האידאלי נכון לעכשיו

הפתרון האידאלי הוא לספק את כל הטכנולוגיה כשירות (Service). וכאן גם אני נמצא –  כמי שרוצה לספק שירות כזה. האתגר באינטגרציה בין ערב רב של מערכות הוא שהתלמיד יוכל לעשות לוגאין למערכת הדואר, יחד עם מערכת הלמידה-מרחוק מסוג אחד, אתר בית הספר מסוג אחר, ואולי אף מערכת ויקי או לחלופין רשת חברתית מבוססת נינג. האתגר הטכנולוגי הוא לספק SSO, וכן לחשוב על דרך שבה המערכות ידברו ביניהן.

אני הגעתי לתובנות. על כך – בפוסט נפרד.