היא לא יודעת שקיבלתי את המייל הזה. אבל אני הייתי הנמען היחיד במייל הזה. לא הייתי טורח לכתוב על כך אם המייל לא היה עסיסי וטעון. והוא מאוווד טעון.
זה לא שהיא יחידת סגולה. גם לי קרה פעם, ברגע של פיזור דעת, ששלחתי בטעות למישהו בדואל משהו שהוא לא היה צריך לראות. המייל ההוא היה רצוף טענות של לקוח על פרויקט מסוים שהיינו בשלבים מתקדמים שלו. דבר ראשון עשיתי Reply והתחלתי לענות. תוך כדי ההקלדה שיניתי את דעתי והחלטתי להפנות את המייל לאחד מאנשי הצוות שלי לקבל תשובות על חלק מההערות. כתבתי לאיש הצוות את השאלות שלי, והוספתי גם ההערה בנוגע לטענות של הלקוח. רק מה? לא שיניתי את שם המכותב ושלחתי. למעשה, אפילו לא שמתי לב, אלמלא הלקוח שלח תשובה נעלבת במייל (את כל זה שחזרתי כמובן לאחר מעשה). כשקראתי את תגובתו של הלקוח מיד התקשרתי להתנצל. הוא נפגע עד עמקי נשמתו וסירב להמשיך לדבר איתי.
מאז אני מאוד נזהר במה שאני כותב במייל, אפילו בהתכתבויות עם אשתי אני עושה מאמץ ולא מחווה את דעתי בסוגיות מסוימות ומעדיף לשוחח עליהן בעל פה.
נחזור למייל שקיבלתי: אני מכיר את הזוג, גם את הבעל וגם את האישה. לא מדובר בהיכרות קרובה שלי איתם. ועכשיו מה? מה לעשות? לספר שקיבלתי אותו או לא? יש כמה תסריטים, וכולם אינם מלבבים:
לא אומר דבר
אני לא יודע איך הזוג הזה מתַקשר. אחת הסצנות שרצה לי בראש: הם בבית והיא מחכה שהוא יתייחס לדברים שהיא כתבה בלהט רב, והוא – כלום. נאדה. לא אומר דבר. יתחיל ריב גדול על כך שהוא מתעלם ממה שהיא אמרה, הוא מצידו יכחיש, והיא תרצה להוכיח לו כי היא שלחה. ילכו ויבדקו בדואר יוצא למי נשלחה המייל ויראו כי נשלח אליי. ואז? לא נעים.
מצד שני, יש סיכוי שהם מאוד תקשורתיים, ואולי הדברים שנכתבו במייל נאמרים גם בעל פה. ואז המכתב נשאר אצלי ואיש לא יזכור שהוא גם נשלח מתישהו.
אספר לה או לבעלה
אם אספר – המבוכה שלהם תהיה גדולה, אני משער. או שלא.
מה כדאי לעשות?
תגובות
סתאאאם
תחזיר לה. מבוכה או לא, היא חייבת לדעת שהמייל שלה לא הגיע אליו.
שלח אליהם את המאמר הזה (ברצינות).
זה מזכיר לי שלפני זמן מה קיבלתי מייל עם קובץ וורד ענק.
התברר שהמייל הזה היה מיועד מדוקטורנט אל הפרופסור המנחה שלו והקובץ היה טיוטא של העבודה שלו.
שלחתי אליו את המייל בחזרה ואמרתי לו שהגיע אלי בטעות.
הדרעק אפילו לא אמר תודה.
למה קראת את המייל אם הבנת שהוא לא ממוען אליך? רק בגלל זה לא הייתי מספרת להם, כי זה ממש מרגיז. (אם כי, מה לעשות, אנושי.)
ושמא הוא סבור ששאבת את הרעיונות הכמוסים בטיוטה שלו?
לך תדע מה עובר לאנשים בראש
שזה מכתב שהגיע אליו בטעות?
אולי חשב בהתחלה שזה מכתב מאשתו שלו?
התקשורת היא בין האשה לבין הבעל.
אם היא מעדיפה לתקשר איתו במייל, ולא פנים אל פנים – זה הבעיה שלהם. לא שלך.
אל תתערב, אל תגיד כלום. תמחק את המייל. תמחק וזהו. אלה החיים שלהם. לא שלך.
הודעה באנגלית עם הכותרת מייל דימון, כזאת שמקבלים כשמייל לא נשלח.
בעבודה מפעילים עליי לחץ פיזי מתון לפחות להראות את המייל.
אז זו ההזדמנות לספר כי מחקתי אותו לחלוטין.
אמא של שחר – ממש לא הבנתי מה התכוונת (אולי זה סימפטום?)
ימימה – כל מייל שאת מקבלת את מאבחנת אותו אם הוא מיועד לך ורק אחר כך קוראת?
יוסי ועמיחי – בתחילה כתבתי את הפוסט הזה במטרה שתהיה האפשרות לעשות זאת.
חלי – אני מתלבט וכרגע אני לא חושב שאעשה זאת.
חייש מאוד צחקתי מהרעיון .
הכי טוב זה האמת כאן. האישה יכולה בכל מקרה להכנס לתיבת המייל שלה ולראות, במידה והיא לא קיבלה תגובה מהבעל או אם יש לה ספקות, שהמייל הגיע אליך. כך שהיא בכל מקרה תדע שאתה לא הודעת על זה.
המייל נשלח וזה קורה. כולנו בני אדם ועושים טעויות כאלו. אם לא תתייחס לזה המבוכה תהיה גדולה יותר, כיוון שכשתפגשו, ויום אחד הרי תפגשו, שניכם תדעו שקראת את המייל הזה, למרות שלא היה מיועד אליך.
כמו שהיא טעתה טעות אנוש ושלחה לך, אתה המשכת לקרוא ואם אתה רוצה או לא אתה בתוך החיים שלהם קצת.
אם היית מתחיל לקרוא, מבין שזה לא מיועד אליך ואתה בטריטוריה שאסור לך להיכנס אליה, ואז היית מעביר אליה את המייל עם התיאור הזה ואומר לה שמחקת, אז בסדר. אבל המשכת לקרוא. כלומר, נכנסת לסיפור ועכשיו להכחיש שזה קרה, זה בעייתי וגם לא מצליח לך (אחרת לא היית כותב שיש לך דילמה מוסרית כאן).
אז לא קרה שום דבר נורא, אפשר לספר לה את זה ולהוציא מהענין את העוקץ, ולהוסיף כמה מילים שאתה יודע שזה אישי ושלא תפיץ את זה, אלא מחקת או החזרת לשולח.
הכי חשוב שתישן בלילה טוב, שתוכל לפגוש אותה ולהסתכל לה בעיניים בלי לברוח מהמבט שלה וששניכם תבינו שכולנו בני אדם וזה קורה.
שמעי, מצטער, איכשהו המייל שלך הגיע אליי,
בהצלחה
אני מקווה שהיא לא קרואת את הבלוג שלך
שתריץ אנטי-וירוס על המחשב שלה ותבדוק אותו טוב טוב, כי המייל שהיא שלחה לה (ביום זה וזה) נזרק לזבל / הושמד ע"י האנטי וירוס שלך. או משהו בסגנון, שהיא תדע שמשהו הגיע אליך בשעה הרלוונטית אבל שלא יכולת לקרוא אותו.
זה לא העסק שלך ו/או שלכם. תמחק, תשכח מזה, וזהו. שיפתרו את הענינים שלהם בעצמם בינם לבין עצמם. מקסימום, אם היא תשאל אותך תגיד לה שקיבלת ומחקת כי זה לא היה מיועד לך. וזהו.
פעם בשנות החיתולים של האינטרנט כתבתי אי מייל זועם לבוס שלי. כתבתי את האי מייל בזעם רגשות ובהתבסס על מידע שהגיע אלי בטעות ובדיעבד התברר כשגוי בחלקו. אחרי שלחצתי send התבררה הטעות והייתי מוכנה לעשות הכל כדי להחזיר את המקלדת לאחור. אם הבוס היה קורא את האי מייל הזה, זה היה פוגע אנושות ביחסי העבודה. הבוס לא היה בחדרו, יצא ליום של פגישות. מזל שעוד לא היו אז בלאקברי'ס בעולמנו. אבל לא יכולתי להיכנס לחדרו ופשוט ללחוץ 'מחק'. התקשרתי לאינטרנט זהב. התחננתי בפניהם שימחקו את האי מייל הזה (ועד היום אני אפילו לא יודעת אם הם בכלל יכולים, אם מותר להם וכו'). אמרתי להם שעבודתי תלויה באי מייל הזה והם חייבים להושיע. הם עשו מה שעשו. הבוס לא אמר לי דבר. ככל הנראה האי מייל נמחק.
אני, אין לי זמן לדילמות מוסריות. להתחיל לשלוח במייל שגיאות שרת, להגיד לה שיש לה וירוס וזה נמחק לי, עזוב….
אם היא תדע שקיבלת היא תהיה נבוכה, וזה לא משנה אם היא ראתה ב"סנט אייטמס" או שאתה אמרת לה.
לא עשית שום דבר רע, בסך הכל הגיע לך מייל לתיבת הדואר שלא היה ממוען לך – והתעלמת ממנו. לי זה נשמע הכי טבעי לחלוטין.
ולו בגלל שתיארת שזה אימייל טעון,
גם אם יראו שזה נשלח אליך, יניחו שאולי לא קראת.
אין לך שום אחריות על האימייל הזה משום כיוון.
מזכיר לי שרק לפני שבוע מישהי שבעבודה שלחה לי אימייל מרגיז במיוחד, העברתי למנהלת שלי וכתבתי דברי ארס רבים כיד הקריזה הטובה עלי.
אחר כך נרגעתי, מחקתי את כל ההערות שלי וכתבתי מילה אחת: "לידיעתך"
מישהו שם למעלה שומר עלי טוב!
התברר שבמקום להעביר למנהלת שלי לחצתי על "השב" והאימייל חזר אל אותה מרגיזה.
לא רוצה לדמיין אפילו מה היה קורה אם הייתי משאירה את כל ה"פנינים" של הכעס שם…
אני המומה מרוב התגובות האומרות: התעלם! לדעת עליך לשלוח מייל בן 3 מילים: הגיע אלי בטעות.
זה לדעחי הדבר הנכון והכי פחות מביך.
את המייל כאמור מחקתי מיד עם קבלתו.
כרגע בכוונתי להתעלם, אם הנושא יעלה בעתיד ולא ביוזמתי אומר משהו בנוסח
"קיבלתי, ומחקתי"
אני לא חש צורך ליזום את האי נעימות הזו.
מה גם שאני לא מרגיש אי נעימות. טעויות קורות וממשיכים הלאה.
פרסם תגובה