הכניסה חינם, ילדים בחצי המחיר

"זה הכול שטויות של אנשים שקוראים יותר מדי באינטרנט" (רופא חשוב בבית יולדות)

ב-28 בנובמבר נולדה לי בת במזל טוב.

ללידה קדם תהליך של אי ודאות בנוגע להחלטות שיש לקבל. היום, כך התברר לנו, רופאים מאפשרים לבני אדם לקבל החלטות לגבי עצמם. יש לכך כמובן יתרונות – אני אומר זאת בתור אדם שמחזיק מעצמו נאור –  אבל יש גם כמה וכמה חסרונות. למשל: יום לפני תאריך הלידה המשוער (תל"ם בלשון ההריוניות) הגענו למיון יולדות עם צירים. רגע לפני ששחררו אותנו הביתה בתואנה שאלה צירים ממש לא רציניים, התגלה באולטרסאונד שהתינוקת התגלגלה למצג עכוז.

כיוון שהצירים כבר החלו והתל"ם מתקרב, הוצגו לפנינו שתי אפשרויות:

1.      היפוך חיצוני של העוברית בידי רופא מומחה להיפוכים.

2.      ניתוח קיסרי – ומהר, לפני שהצירים יתפתחו.

שלב א': חיפוש מידע בשיחות א-פורמליות

ההיפוך, כך הסביר לנו רופא צעיר ואדיב, נעשה ממש צמוד לחדר ניתוח, כדי שאם חס וחלילה חס ושלום משהו משתבש, עוֹברים מהר לבצע ניתוח קיסרי. אם ההיפוך מתבצע למישרין – יש שתי אפשרויות: לשלוח את האימא (וגם את האבא) הביתה לחכות שיתפתחו צירים באופן טבעי ולחזור ללידה טבעית (מניסיון העבר, אצלנו זה יכול לקחת עוד שבועיים תמימים), או לתת משהו מזרז, כדי לשלול את האפשרות שהתינוקת הפעלתנית שלנו תקפוץ שוב למצג החביב עליה. כדי שההיפוך יצליח, הוסבר לנו, ניתן לאם חומר שמסייע בהרפיית הרחם.

חשבנו חשבנו חשבנו חשבנו בערך עשר דקות. זה הזמן שניתן לנו להתלבט אם אנחנו רוצים להזמין תור למהפך למחרת בבוקר או שאנחנו מוותרים על כך לטובת הזוג שהיה אחרינו בתור.

"מה יכול להיות?" אמרה לנו המיילדת, "בתור מי שלפני חצי שעה ביקשו בכל לשון של בקשה את החדר ללידה טבעית והפצירו בצוות שלא להציע לנו אפידורל, עדיף לכם לנסות את ההיפוך קודם. אבל קחו את הזמן שלכם (10 שעות, כן? בערך הזמן להזניק את הסבתא מהגליל כדי לשלוח את שני הגדולים למוסדות החינוך למחרת בבוקר), וקבלו החלטה בדרך אינטליגנטית, כמו שאתם רגילים". קלטה אותנו, מה?

שלב ב': חיפוש מידע באינטרנט

הלכנו הביתה שקועים בשרעפים, הזעקנו את הסבתא (היא תתייצב ב-4 בבוקר, הבטיחה. ככה זה אצל מושבניקים), והתחלנו לחפש מידע באינטרנט.

תקפנו באופן כללי שתי שאילתות: היפוך וניתוח קיסרי.  

היפוך

רק לשם דוגמה: המילה היפוך עובר  בגוגל נותנת 16,300 תוצאות וזה רק בעברית. קחו בחשבון שמלבד הפרוצדורות הרפואיות והמיסטיות יש גם יתרונות ותופעות לוואי, וגם מומחה כפר-סבאי שידוע כבעל שיעור גבוה של הצלחה בהיפוכיו. עד הרגע שצץ שמו לפחות המילה ליס (כלומר בית היולדות שבבית החולים איכילוב) הייתה נתון די נתון, לא חשבנו שגם כאן צריך לבוא תהליך של קבלת החלטות.

ניתוח

והמידע שופע – על כל פיפס יש עשרות פרטי מידע לכאן ולכאן, אנשים שמספרים מניסיונם האישי ומניסיונה של הדודה, אישים המפרטים מתוך ניסיונם המקצועי ומתוך לקחים של קולגות ועמיתים (שזה אותו הדבר), ולכל פריט יש תגובות ותגובי-תגובות וגיבובי גיבובים וכהנה וכהנה. ואם להיפוך יש תופעות לוואי, שלא תדעו אילו תופעות לוואי מצאנו ברשת לניתוח. אז אמנם זה ממש מלכותי, או לפחות קיסרי, לצאת לאוויר העולם דרך דופן הבטן, בלי צירים, בלי האי-ודאות המתלווה ללידה "רגילה" – בתוך כמה דקות התינוק צורח בחוץ, וכל מה שנשאר זה לסגור ולתפור. אבל יש המון דעות על כך שזה ניתוח ככל הניתוחים, ולא מהפשוטים שבהם, ויש בו סיכונים, וההחלמה הרבה יותר ארוכה מהחלמה מלידה רגילה, ו… טוב, אם אתם חפצים במידע נוסף חפשו באינטרנט.

אז לא פשוט להכריע. ממש לא פשוט.

למחרת הבוקר התייצבנו במיון יולדות. הפעם לא הרופא הצעיר והנחמד היה אלא רופא מבוגר ונחמד, בכיר ממנו בהרבה, שנעשה פחות ופחות סבלני ככל שהתברר לו כיצד בילינו את שעות הערב, הלילה והשחר  עד שהגענו אליו. "המהפֱך פנוי לקבל אתכם", הוא אמר לנו, "יש לכם שאלות?"

ודאי שהיו לנו. למשל: קראנו באינטרנט שהחומר שניתן ליולדת לפני ההיפוך עלול לגרום לה למצוקת ראות. לא שאנחנו מבינים בזה משהו, אבל לאור הידיעות בעיתונות על יולדות שלא שרדו לידה פשוטה, הקישור בין המילים מצוקה ו-ראות היה מלחיץ במיוחד. "נכון", השיב הרופא בזהירות, "אבל דבר כזה קורה בערך אחת ל-10,000 לידות. אגב, במה אתם עוסקים?"

לא שזה כזה רלוונטי, אבל מה שברור לי בשלב זה הוא שטוב שיש מידע, רק שכדאי שיהיה גם מישהו שיכניס אותך לפרופורציות בעקבות המידע שצרכת.

האולטרסאונד  שוב שינה את כיוון ההחלטה שלנו, לאחר שבדיקה שגרתית טרום-היפוכית הראתה על עוברית במשקל של 4 קילוגרמים שלמים. "אני לא מחפשת הרפתקאות", אמרה האישה, ובחרה בלי שהיות בניתוח קיסרי.

בחינת ההחלטה שהתקבלה בפרספקטיבה של זמן

בדיעבד ובסיכומו של עניין, כל ההחלטות שהתקבלו היו נכונות בשבילנו לרגע קבלתן. נכון שהתאוששות מניתוח קיסרי ארוכה ומורכבת יותר, ואולם בהשוואה ללידות קודמות היא הייתה נכונה יותר לנו כמשפחה עם ילדים. כולל העובדה הנחמדה שיודעים בדיוק מתי תתבצע הלידה ובתוך כמה זמן מתחילת הפרוצדורה תצא התינוקת לאור. אה… לאוויר העולם.

כל תכנית היא בסיס לשינויים

כל סעיפי תכנית הלידה המפורטת שהכנו בבית מראש חלפו ועפו עם הרוח: לא אורות מעומעמים, לא מוזיקה רוגעת, גם לא נרות ריחניים. הדבר היחידי שביקשנו ושיכול להתממש בנסיבות האלה היה שאחיות מחלקת הילודים לא ירחצו את התינוקת מיד עם הגיעה למחלקה, אלא ימתינו עד שכל ה-ורניקס (המעטה הלבנבן שמכסה את עורו של העובר ברחם) ייספג בעורה.

"אה, אתם מהאינטרנט" אמרה האחות הקשישה ומסרה לידי את התינוקת ששמי רשום על פתק ורד מעל ראשה, "רק אתם באים עם השטויות האלה".

שטויות? אינטרנט? אולי. דבר אחד אני יכול להבטיח לכם: כזה ריח תינוקות לא הרחתם מימיכם.  

ועוד נקודה על  חוויית בית החולים

72 שעות שהו האישה והבת בבית היולדות, וכמעט כמו בצימר בגליל הודיעונו שעד 11 בבוקר יש לפנות את המיטה. האשפוז לאחר ניתוח קיסרי בישראל אורך 5 ימים. אתם יכולים לספור את השעות איך שבא לכם, אבל באיכילוב  – בית היולדות המועדף עלינו ושחזרנו אליו כבר פעם שלישית ואף יצאנו מרוצים מהיחס האישי ומאיכות הטיפול – באותם שלושה ימים היה עומס של לידות, אז "אתם יכולים לקחת חדר במלונית", הציעו לנו בנדיבות. "זה יעלה לכם רק 850 שקלים ללילה". מה אומר ומה אגיד, מזל שלא הודיעו לנו מיד אחרי שסיימו לתפור כי היולדת יכולה ללכת הביתה. וזו נקודת מבט אישית על ה"רפואה הציבורית" כיום.