Web 2.0 וחינוך

מאז הולדת ווב 2.0 מדברים (שוב) על יצירת תכנים בידי הגולשים. את התשובה לשאלה אם באמת מרבית הגולשים תורמים תכנים איכותיים לאתרים שהם מבקרים בהם אשאיר לפעם אחרת או לכותב אחר. הפעם אנסה להציג את המורים כגולשים בעידן הווב 2.0

 

תוכן מהגולשים – האומנם?

 

ביום שלישי 14 בנובמבר צוין יום השימושיות הבינלאומי. upa Israel  ציינו את היום בכנס מכובד ומעניין  באוניברסיטה הפתוחה. פרופסור שיזף רפאלי, שהיה בין הדוברים, הציג מצגת שכותרתה "תכנון לאינטראקציה – מה משפיע על השתתפות המשתמשים". רפאלי הציג את הסיבות השונות שמביאות אנשים להשתתף באופן פעיל באתרי אינטרנט, ונתן דוגמות מוויקיפדיה, יאהו וגוגל. בין השאר הוא דיבר על כך שהתופעה הולכת ומתרחבת.

 

במקביל, קראתי את הניתוח של ימי גליק על המיזם של alltogather ובעיית 89-10-1 – בתמציתיות הוא מבטא את הרעיון כך: "אם אבצע הכללה בלתי מדוייקת בעליל אך מועילה להפליא הרי שמיעוט זניח מכלל הגולשים באתרי תוכן תורמים לאתר תכנים משמעותיים – בסביבות האחוז הבודד. עוד 10 אחוז משתתפים באתר בצורה פעילה – משאירים טוקבקים, מדרגים תכנים ומצטרפים לקבוצות פעילות. שאר הגולשים פשוט צורכים את התכנים".

 

המורים כיצרני תכנים

הנתון הזה הזכיר לי כי בשנת 2000 עשינו בדיקה מדגמית של ההשתתפות באתרי האינטרנט שלנו בדגש על הפורומים, והתוצאה  הייתה 1 ל-10, היינו על כל משתתף פעיל ומגיב היו 10 קוראים פאסיביים, בזמנו כינו אותם "עורבנים" – אלה שמשקיפים מהגדר ואינם תורמים באופן פעיל לקהילה הווירטואלית.

בשנת 2002, כשערכנו בדיקה דומה, נרשמה מעין "התפרצות" של השתתפות המורים באופן אקטיבי – עלייה דרמתית ביצירת תכנים והעלאתם לאינטרנט. ראוי לציין כי ייצור התוכן הזה היה למטרות מקצועיות-אישיות, ולא למטרות שיתוף. ואולם אני לפחות חשבתי שזה השלב הבא.

העובדות בשטח שונות לגמרי: מאז אין עלייה במספר המורים שמצטרפים לפעילות יצירת התוכן באינטרנט, ואילו אצלנו אף חזרו למודלים מוקדמים של יצירת תוכן בידי מומחים וצריכתם בידי המורים, בלא יכולת של המורים להוסיף תכנים משל עצמם.

 

בתקופה האחרונה, אולי במסגרת גל ה-web 2.0 , החלטנו לבחון כמה פיתוחים של כלים שיתופיים למורים על מנת לעודד את השיתופיות, ולמעשה להצטרף לגל החברתי שעובר על  העולם באינטרנט. תוך כדי הניתוח הראשוני שערכנו בחנו את קהל היעד – מורים – וניסינו לזהות את הצרכים שמיזם כזה יכול לספק. אם לא היינו מודעים לאוכלוסייה שאנו עובדים איתה ואלמלא הבדיקות שערכנו בשנים קודמות, היינו מופתעים מאוד לגלות חוסר רצון למיזם מהסוג הזה ואף להתנגדות. כיוון שאנחנו כן מכירים – הופתענו פחות. מכל מקום, תוצאות הבחינה הובילו אותנו להקפיא כרגע את המוצר שחשבנו עליו, ולנסות לתקוף את הבעיה מכיוון אחר. בבוא הזמן אולי אחשוף את מה שיש להראות.

 

מה הבעיה?

ישנן הרבה סיבות לכך שמורים נרתעים משיתוף תכנים באינטרנט, למשל:

  • כשמורה נכנס לכיתה, הוא עומד לבד מול התלמידים. כשהתכנים שהוא מייצר נמצאים באינטרנט, הוא מאבד את האוטונומיה שלו בכיתה ואת האינטימיות שלו עם קהל תלמידיו.
  • העלאת התכנים והפעילויות שהמורה מפתח לאינטרנט חושפת אותו לביקורת, ולא לכולם מתחשק לעמוד באופן מתמשך תחת זכוכית מגדלת של כל העולם כל הזמן, במיוחד כשמדובר בעמיתים שלו ובממונים עליו מבחינה מקצועית וניהולית.
  • יש מורים שמעתיקים חומרים מספרים ועצם העלאתם לאינטרנט מביאה את הפרת זכויות היוצרים לחשיפה הרבה יותר גדולה מאשר בתוך הכיתה.
  • וכמובן הטיעון של המורים הוותיקים: "כל כך הרבה שנים עבדתי על הכנת הקלסר עב הכרס שלי. למה שאני אפתח אותו עכשיו לכל דכפין עצל וחסר ניסיון?

 

המסקנה העיקרית שלי מכל התהליך היא כי הסוגיה של שיתוף תכנים אצל מורים אינה קשורה לעולם הרשתות החברתיות באינטרנט אלא נובעת יותר מתחום ניהול הידע הארגוני. יש למצוא את הכלים הארגוניים, במשרד החינוך או לחלופין בבית הספר עצמו, שבאמצעותם אפשר למעשה לנהל את הידע הארגוני – במקרה זה הוראת מקצוע מסוים בבית ספר. באמצעות כלים אלו נוכל לשפר את מקצועיותם של המורים, את דרכי ההוראה שלהם ואת היכולת לתת מענה טוב יותר לתלמידים.

 

אז מה הפתרון?

לפחות כשמדובר במורים, אי אפשר לצפות כי פעילויות מהסוג של  web 2.0 יבוצעו בצורה וולונטרית. חוץ ממקרים מקומיים של מובילים   יש צורך ליזום פעילות מאורגנת בבתי הספר: על בסיס צוותי ההוראה של כל מקצוע ובאמצעות כלים לניהול ידע ליצור את בסיסי הידע הדרושים לקידום בית הספר, ובשורה התחתונה – קידום הישגי התלמידים.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אריק בנדק-חביב   ביום 19 בנובמבר 2006 בשעה 5:42

    יש משהו מעניין ומוזר בהתיחסות אל ייצור ידע על ידי מורים, כתוצר שאינו מחוייב בתגמול. ככל שאני מעמיק בסוגיה הזו אני מופתע מול הקלות הבלתי נסבלת של התיחסות מנהלים, משרד החינוך לעבודת המורה הקשורה לייצור ידע כמובנת מאליה ואין מקום לתגמלה, כאשר באוניברסיטאות ומכוני מחקר יש תגמול ברור, מובהק לייצור ידע.
    עד אז ככל הנראה, העבודה תישאר בידי מומחים ובידי המעונינים ליצר ידע ללא תיגמול.

  • קלינמן   ביום 19 בנובמבר 2006 בשעה 13:21

    ופורום המורים הגדול הוא לא שיתוף?
    http://www.orianit.org/fmorim
    יש מי שמשתפים ויש שלא והמורים לא שונים מזה.

    השאלה שעולה ממה שכתבת היא: האם השיתוף תופס בתחומים המקצועיים ובזה אני בכלל לא בטוח.
    תחום ניהול הידע בכל ארגון ותחום לא ימריא בלי מושגעים לדבר.

  • אור לוי   ביום 19 בנובמבר 2006 בשעה 17:49

    היי שרון,
    בנוסף לסיבות הנכונות אשר העלית…

    יש לנו בעיה שאנו מצפים ממורים להיות פעילים באתרי האינטרנט הבית ספריים, לנהל פורומים פתוחים לילדים, להעלות תכנים וכו' בלי שהם מקבלים תגמול על הפעילות הנוספת הזו.
    מי מוכן לעבוד שעות נוספות לשם שמיים?

    סיבה נוספת – חשש מהמדיה, חשש מהמחשב, חוסר הכרה בסיסי ושורשי של עבודה בחלונות ואופיס, וכשלא יודעים את הא"ב (שימוש בחלונות) קשה לקרוא מילים (העלאת תכנים לאינטרנט)

    אור 🙂

  • ג'יי   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 14:24

    בכתבה שלו לאוקטובר 9 השנה, ג'ייבוק נילסון התייחס לנושא הזה (http://www.useit.com/alertbox/participation_inequality.html). בין היתר הוא ציין שהיחס בין המשתתפים לבין הצופים מן הצד נשאר קבוע בכל פעילות מקוונת, מאז ומתמיד (טוב, ה-"תמיד" הזה איננו זמן כל כך ארוך). לטענתו, בעידן הבלוגים והויקיפדיה המצב עוד יותר חמור.
    נילסון מדגיש שחוסר-השוויון הזה לעולם יישאר, ושיש סיכוי רק טיפה לשנות את היחסים.
    שרון בהחלט צודק לגבי הסיבות "המקצועיות" להעדר השתתפות של מורים, אבל לאור הטענה של נילסון מותר אפילו לשאול אם אפשר היה לצפות למשהו אחר. נדמה לי שהרושם שנוצר סביב לכלים של Web 2.0, כאילו כולם רוצים להשמיע את דעתם, מטעה אותנו. הנחנו, כהנחת יסוד, שאם רק נשים את הכלים המתאימים בידיים של אנשים, הם ירוצו להשתמש בהם. הלוואי והיה אחרת.

  • שרון גרינברג   ביום 20 בנובמבר 2006 בשעה 20:39

    אריק-
    נקודה למחשבה – מדוע בכל ארגון ידע לא נהוג לשלם לעובד על הידע שנצבר לו במסגרת עבודתו ולמורים כן? במה שונים המורים משאר הארגונים?
    קלינמן –
    למה התכוונת בתחומים מקצועיים? למורים? בעולם העסקי ראה את ההערה לאריק.
    אור –
    אני מסכים כי יש בעיה מהותית בנושא שכר המורים. אבל אני גם חושב שלא כל דבר הוא כסף.
    ג'יי –
    הבעיה היא שאנחנו לא הגענו למספר היחסי בין משתתפים לבין צופים. אתה יודע את מספר המורים שיש בארץ האם 10 אחוז מהם נמצאים באינטרנט?

  • ניבה   ביום 22 בנובמבר 2006 בשעה 22:22

    הזדהיתי מאוד מתוכן הכתבה שלך בעיקר לאור ניסיוני מהשדה. רוב המורים שמעזים מתמקדים בקבלת מידע ואינם מסוגלים להבין את עניין שיתוף המידע. מערכת החינוך מציגה הרבה מטרות נעלות אך כפי שנכתב בתגובות אינה דואגת לתגמל את ה"אמיצים" שקפצו למים….כל מה שנעשה צומח בעיקר בכוחות מקומיים ללא ראייה מערכתית בית ספרית או כלל ארצית.

  • שרון גרינברג   ביום 23 בנובמבר 2006 בשעה 11:06

    ניבה, אני מתקשה לקבל את עמדתך שמורים אינם מבינים את נושא שיתוף המידע. קודם כול הם עובדים בצוותים בבית הספר ששם מתבצע שיתוף מידע ברמה כזו או אחרת. בנוסף, לצרכיהם הם משתמשים בחומרים כאלה ואחרים ראי דוגמה של פורום המורים הגדול.
    אגב, לגבי פורום המורים הגדול, שקלינמן הביא כאן כדוגמה, עברתי מדגמית על נושאים כמו אזרחות, יסודות המחשב ועוד, והיבול היה דל. 5 עד 8 קבצים לכל היותר, הייתי מצפה להרבה יותר.
    ולגבי נושא התגמול, אני חושב ששכר המורים הוא מחפיר – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3331127,00.html

פרסם תגובה

שדות נדרשים מסומנים *

*

*