הכניסה חינם, ילדים בחצי המחיר

ביקרתי היום בכנס אוגוסט פינגווין 5 שנערך בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה. הכנס עניין אותי מאוד, במיוחד  בייחוד לאור העובדה שהוקדש בו מושב שלם לתחום החינוך, והגעתי לשם מתוך מחשבה שזו ההזדמנות לגשר על פערי הידע הגדולים שלי בתחום ההטמעה של לינוקס בחינוך.
אני מלא הערכה כלפי האנשים הטובים האלה. הם השקיעו מאמצים רבים בהפקת הכנס, ומשקיעים במשך השנה בפעולות נוספות לקידום המטרה – וכל זאת בהתנדבות, מתוך הקרבת המשאב אולי היקר ביותר שלהם, זמן, ובמיוחד הזמן ביום שישי, שרובנו מקדישים לדברים שדחינו לאורך השבוע.
הכנס הוא של קהילת הפינגווינים והגיעו אליו, להערכתי, עשרות רבות של שוחרי לינוקס.
מכיוון שאני לא נמנה עם הקהילה הנכבדה הזאת, מצאתי את עצמי שלא ברצוני, בעמדה של  "אורח לרגע רואה כל פגע", ואסביר למה הכוונה:
 
איך קוראים לך אתה?
הדבר הראשון שבלט בעיניי הוא פרט בסיסי בארגון כנס – תגי שם, או ליתר דיוק היעדרם של תגי שם. אני מניח שהקהילה קטנה או מגובשת כל כך עד שכולם מכירים זה את זה בפנים ובשמות הפרטיים. ואולם מי שבא מבחוץ מוצא את עצמו עוד יותר בחוץ: היה לי חשוב לפגוש כמה אנשים שהתכתבתי איתם דרך הרשת, להכיר ולהרחיב את ההיכרות ואת נושאי השיחה גם פנים-אל-פנים. אז כמה פעמים ניסיתי לפנות לכמה אנשים שניחשתי שהם אלה שהתכתבתי איתם. לא אכביר במילים, נסו לדמיין עד כמה המצב הזה מביך. בשורה התחתונה אוכל לגלות לכם שלא קלעתי בשום פנייה.
 
שוב שכחו את המורה בפינה
הפאנל בנושא חינוך הדגיש עוד יותר את הפער בין מערכת החינוך לבין אנשי לינוקס. נכון, הם מציגים שם הצְלחות, אבל מספרן כרגע שולי מול גודלה של מערכת החינוך.
הדבר שיותר הטריד אותי הוא הגישה הכללית. אחד המאפיינים של עידן ה-web 2.0 שאנו נמצאים (או לא, תלוי את מי שואלים) הוא העמדת המשתמש במרכז. בפאנל בלטה מאוד השפה הטכנולוגית: שרתים, הפצה התקנה. אף לא אחד דיבר שם על תלמידים או על השותפים לעתיד של אנשי הלינוקס בהצלחה – המורים.
מי שמכיר את הפוסטים שלי בוודאי יאמר שאני שב וחוזר כמו תקליט שבור: המורים הם המפתח להצלחה, בלעדיהם לא נצליח להחדיר טכנולוגיה – כל טכנולוגיה.
 
 
Nice to have
דבר נוסף, מרכזי לא פחות: הנתונים שבידי האנשים הפועלים שגויים, או לחלופין אינם מצליחים לראות את התמונה הכוללת. אחד הפרויקטים המדוברים שם הוא הקמת מעבדות מבוססות לינוקס בבתי ספר, בדרך של ניצול מחשבים מיושנים – פנטיום 1 ודומיו.
אז נכון, נחמד שתהיה מעבדה שיש בה לינוקס עם Open Office, רק שבמעט מאוד בתי ספר יש מעבדות המיועדות לאינטרנט ולאופיס בלבד. מעבדה ממוצעת כוללת, מלבד אופיס, תוכנות כגון פוטושופ (התוכנה השנייה הנפוצה אחרי אופיס של מיקרוסופט). בנוסף, במעבדות בבתי הספר נפוצות מאוד התקנות של סביבת הפיתוח של מיקרוסופט – Visual Studio.
 
האתגר – שינוי בתכנים
האתגר הגדול של אנשי  עמותת המקור מארגנת הכנס הוא להביא לשינוי בתוכני הלימוד במערכת החינוך. אם משרד החינוך הכניס את דוט.נט כחלק מתכנית הלימודים ב-5 יחידות מדעי המחשב, תפקיד העמותה – בסיוע כזה או אחר של חברות מסחריות  התומכות בלינוקס – להכניס גם את סביבות הפיתוח המתחרות כחלק מתכניות הלימודים. ולא, התקנות של לינוקס ישארו ספוראדיות ונקודתיות.
 
לכל צורך תשובה
מעבר לתוכני הלימוד, במעבדות  הלינוקס חייבת להיות תשובה לכל הצרכים הנלמדים בבית ספר. מול כל תוכנה שמשתמשים בה בבית הספר צריכה להיות אותה תוכנה הפועלת על לינוקס, ואם לא – לפחות מקבילתה בקוד פתוח. פוטושופ לדוגמה היא סטנדרט בתעשיית העיצוב בכל רחבי העולם, ובמגמות עיצוב מלמדים באמצעותה. חשוב שתהיה גרסה גם ללינוקס, אחרת גם כאן הקרב אבוד.
 
משתלם להשתלם
מילה אחרונה בנוגע למורים (בפוסט הזה): על אנשי עמותת המקור להכיר את הביורוקרטיה בתחום החינוך, ואת הדרך להגיע אל המורים, שהם המפתח להצלחה. בפאנל דיברו על כך שיש קורסים מוכנים ללימוד (רק שהם עדיין לא באוויר…). דרך נוספת היא להביא לכך שהקורסים יוכרו לגמול השתלמות למורים. קורסים לגמול השתלמות זו הדרך שבה מורים לומדים היום, ובלעדיהם, אני צופה כי מעט מורים יקדישו מזמנם ללימוד.
 
 
אחרי שהפינגווינים יתייחסו לנושאים אלו, אז אולי הם יוכלו לפתח תחרות ראויה למיקרוסופט.
 
הדבר החשוב והמשמעותי שחסר להם הוא הבנה של השוק בו הם פועלים וכלים להתמודד עמו. מוטיבציה יש להם – והרבה.
 
אני בכל אופן, מתכנן להקדיש לנושא זמן ובדיקה מעמיקה בשנת הלימודים הקרבה.
 
ולכל חבריי-לעט הפינגווינים שציפיתי לפגוש בכנס – בינתיים נמשיך להתראות בדוא"ל.